הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)בכל שנה ושנה מתגלית לנו מחדש העובדה כי המילים הראשונות ששמע עובד ד' הראשון מריבונו של עולם הן "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". שתי נקודות עיקריות ישנן באמירה זו. ראשונה בהן טמונה בעובדה שארץ ישראל היא העומדת בראש. לא התחילה התורה בנתינת תורה ומצוות, אלא בהליכה לארץ ישראל. בכך קבעה התורה את מגמתה – מגמתה היסודית היא הקמת יישות בארץ ישראל, והתורה כולה מכוונת לכך. גם מאוחר יותר, כשתינתן תורה לאומה, ייאמר רק בסוף הנדודים במדבר "היום הזה נהיית לעם לד' אלוקיך" – כשכבר נמצאים אנו בעבר הירדן. למעלה מכך, ברית נתינת התורה תיערך רק לאחר הכניסה לארץ, בהר גריזים ובהר עיבל, ובכך תבטא התורה את העובדה כי ביסודה היא נועדה למימוש בארץ ישראל.
חשוב לנו לשוב לכאן כל שנה ושנה, ובעיקר בשנים האחרונות. אט אט הולכת ומשתלטת עלינו הטרמינולוגיה הביטחונית או הפוליטית, בדיונים על ארץ ישראל. אף אנו אומרים שוב ושוב כי אין להאמין למנהיגי המרצחים, או שישנה חשיבות ביטחונית להתנחלות זו או אחרת. דברים אלה יפים ונכונים, והם יכולים להיות חלק מהטיעון בדבר עמדותינו ובדבר הדברים שאנו סבורים שיש לעשות. ברם, כשהם הופכים להיות היחידים, הם לא יצליחו, בעיקר בשל העובדה שלא זו האמת. לא בשל הביטחון באנו להתיישב בכל חלקי הארץ, ולא זה המבחן היחיד ( אם כי אין לזלזל בו). באנו לכאן בשל אמונתנו העמוקה בדבר הייעוד של החיים בארץ ישראל כולה, והקשר שלנו לארץ יונק מתחילת פרשת "לך לך". יסוד החיים הוא הצדקה והמשפט, אך עיקר מקומם של אלה צריך להיות בארץ ישראל, לשם בא אברהם אבינו בתחילת דרכו. על כן, לפחות כלפי עצמנו, נשוב וננקוט בסיבות האמיתיות מכוחן אנו יושבים כאן, ונשיב את השימוש במילות הייעוד של ארץ ישראל למקומן הראוי.
בשעה שמוקמת מחתרת יהודית חדשה, הפוגעת בריבונות הישראלית ובדרכי השלטון הראויים, ומהווה סכנה על הקיום הדמוקרטי והתנהלות החיים, כמו גם סכנה ביטחונית של ממש לעצמאותו של שיקול הדעת של מדינת ישראל; בשעה שמחתרת זו מגייסת את אומות העולם כדי לכפוף את ידה של ישראל; בשעה שנדחי הציבור מוכרים את נחלת אבותינו לאויבינו, וממסחרים את הקשר בינינו ובין ארץ ישראל, תוך חילול הקשר הקדושתי להר הבית – אנו עומדים עם פסוקי פרשת "לך לך" וחוזרים וקושרים את עם ישראל מחדש לנחלת אבותיו מכוחם של פסוקים אלה.
ברם, עלינו לשים לב שפסוקים אלה גם קוראים לנו בקול גדול "לך לך". אין מדובר בעמדות רוחניות בלבד, או באימוץ דרך פוליטית, השולחת את האחר לבצע את המשימה. דברים שמאמינים בהם הם דברים שנקראים בהם לדגל ההליכה למגמה הראויה. בעקבות אברהם אבינו – עלינו ללכת!!
לאן ? כאן התשובה מורכבת יותר, שהרי במקומות רבים תוכרע דמותה של מדינת ישראל והקשר בינה לבין ארץ ישראל. היא תוכרע בהתיישבויות השונות בכל אתר, והיא תוכרע ברחובה של עיר ובגוש דן; היא תוכרע בנכונות למסירות נפש בצבא, והיא תוכרע במסדרונות הפוליטיים. כל אדם יכול למצוא את יעד ההליכה במקום בו הוא נמצא, ואין אתר שאין לו השפעה על דמותה של הארץ, ועל עצם קיומה. על כן, יאזין כל אחד לקריאה ללכת, ויהיה נכון אף הוא לעקור מרביצתו הנוחה והמפנקת, ולהתמסר גם לחיי ייעוד, בעקבותיו של אברהם אבינו, ההולך הגדול. אנו נלך מחיל אל חיל, ובהליכתנו נשוב על עקבות אבותינו ונחייה מחדש את דמותה של הארץ ואת ישיבתנו בה. (נח תשס"ד)
