הייחודיות של מרים

כוח נבואתה, ומנהיגותה של מרים יובילו אותה להנהיג לאחר יציאת מצרים

בשנה הארבעים להליכה במדבר, ערב הכניסה לארץ המובטחת, נפרד העם היהודי מאחת מדמויות ההוד שלו- מרים הנביאה, אחותם הגדולה של משה ואהרון: "… וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם".

מרים, בחייה ובמותה הפכה להיות סמל לאמונה ולנבואה, למנהיגות וללקיחת אחריות.

מרים כבר נולדה בגלות מצרים, ודווקא במציאות הקשה הזו של עבדות וייאוש, היא זו שמשכנעת את הוריה להמשיך ולהביא ילדים לעולם כדי שיהיה המשך למשפחה ולעם.

היא זו שתוך כדי סכנת חיים, לוקחת אחריות על אחיה התינוק ששוכב בתיבה, והיא זו שבאומץ ובתושייה מצליחה לשכנע את בת פרעה לתת לאישה מניקה את הילד כדי שהיא תדאג להמשך גידולו.

על פי חז"ל, מרים היא אחת משתי המיילדות במצרים, שלמרות הצו הברור של פרעה להמית את הזכרים, תוך כדי סיכון חייהן הן מחיות את התינוקות ודואגות להמשך חיי הוולדות.

אישיותה, כוח נבואתה, ומנהיגותה של מרים – יובילו אותה להנהיג את רגעי השיא והשמחה הגדולה לאחר יציאת מצרים- 'וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת'.

המילים בפסוק 'וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ', לא מתארות רק עניין טכני, אלא מבטאות עוצמה של מנהיגות, הבאה לידי ביטוי ביכולת לסחוף אנשים ולרומם את רוחם, ביכולת לעודדם בשעות הקשות, וביכולת לגלות אומץ לב ולקחת אחריות.

זו מרים שבאופן סמלי מיד לאחר מותה יאמר הפסוק- 'וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה', מה שהביא את חז"ל לומר, שכל זמן שהייתה מרים חיה, הייתה באר מים צמודה שסיפקה מים לעם- זו 'בארה של מרים', וכשמתה מרים- פסקו המים, ולכן  'וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה'.

בסיפור יציאת מצרים כפי שנוהגים לספר אותו, משה ואהרון הם הכוכבים המרכזיים, המנהלים את השיחות מול פרעה ומול העם, ומובילים את העם לחירותו.

מותה של מרים בפרשה ערב הכניסה לארץ, הוא הזדמנות להתבונן שוב בדמותה המופלאה, כמנהיגה וכדמות הוד ומופת, זו שמאחורי הקלעים וגם לפניהם, ניצבת בעוז ובאומץ, באמונה ובתעצומות נפש, לוקחת על עצמה אחריות היסטורית על משפחתה ועל העם כולו, מרוממת את רוח העם וסוחפת את הנשים אחריה בתופים ובמחולות, וממשיכה לספק מים לעם ולהוביל אותו ארבעים שנה במדבר עד פיתחה של הארץ הטובה המצפה לעם מעבר לירדן.

מרים, אחותם הגדולה, תרתי משמע, של משה ואהרון, זו שנולדה במצרים בשיא השפל והגלות ומגלה שם כוחות של אמונה, גבורה ותעצומות נפש, היא זו שזוכה להוביל את העם אל החירות ולצעוד איתם עד לפתחה של הגאולה בארץ ישראל.

(חוקת תשפ"ג)