הקו הדק שבין בין תלונה להתרסה

גם בשנה הארבעים להליכת בני ישראל במדבר, העם המשיך בתלונותיו על מזון ומים ודומה שלקחים לא הופקו. בפרשתנו שתי תלונות דומות, אולם ניכר פער משמעותי בתגובה האלוקית אליהן. התלונה הראשונה (כ, ב – ג):

"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל  ה' אֶל הַמִּדְבָּר… וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת".

הקב"ה נענה לתלונותיהם, ומצווה את משה להוציא מים מן הסלע. לאחר זמן קצר חוזר העם ומתלונן (כא, ד – ה):

"…וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם…".

הפעם, לא רק שאין הקב"ה נענה לבקשת העם, אלא שהוא אף מכה אותם בנחשים. לכאורה, אלו שתי תלונות זהות, ומדוע הגיב להן הקב"ה באופן שונה? מו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל הסביר שקיים הבדל מהותי בין התלונות. הראשונה היתה לגיטימית; אין לעם מקורות מים ולכן יש הצדקה לתלונתם, וגם אופן התלונה היה סביר. אולם, בתלונה השנייה ניתן להבחין בהתרסה של העם כלפי מעלה. העם מערער על הסמכות האלוקית ועל משה מנהיגם:" וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה". ההתרסה היתה פסולה, ומזכירה את התקופה ששהו במצרים: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מסביר הרש"ר הירש: "כבר אמרנו שם: 'קצר רוח' – וכן כאן 'קצר נפש' – הוא כנראה הניגוד ל'ארך אפיים' והוא מציין חוסר סבלנות; הרוח והנפש אינן מספיקות להמתין להגשמת המטרה הנכספת".

קצרות הרוח גרמה לחוסר אמון ביחס להקב"ה ולמשה. לכן, הכה הקב"ה את ישראל בנחשים, עונש שמזכיר את מכות מצרים. כשם שפרעה התחנן וביקש ממשה שיתפלל כדי להסיר את המכה מארצו, כך ישראל, בלשון דומה, ביקשו ממשה שיסלק את המכה: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ".

מי שדיבר סרה על ה' ומפגין חוסר אמונה, סופו שיידרש לבוא לפני ה' ולבקש תרופה ועזרה; פרעה דיבר סרה על ה' ותפקיד המכות היה להזכיר לו את תלותו בבורא עולם. התלונה הראשונה על מחסור מים באה מתוך תודעה עמוקה, שהקב"ה הוא המספק חיים. בתלונה השנייה התריסו כלפי שמיא והדרישה למזון ולמים שימשה כיסוי להתרסה.

תלונות ובקשות הן לגיטימיות במערכות השונות של חיינו. מותר להתלונן במקום העבודה, מותר לבקר על יחס לא הוגן בתוך הקהילה, אבל לעולם אסור לפגוע ולהתריס כנגד המערכת כולה. גם כאשר קצרה נפשו של אדם ישנן דרכים רבות להשיג את המבוקש.

(חוקת תשפ"ג)