הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע מאריכה התורה על מצוות פרה אדומה: "זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣רו אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל". בעקבות כך, נעסוק השבוע בשאלה – האם אפשר להכין אפר פרה אדומה בימינו, במקרה בו מצאו פרה אדומה לגמרי וגידלו אותה?
שחיטה בעת חורבן
הבעיה הראשונה המתעוררת בשחיטת פרה אדומה בזמן הזה היא שלא ברור האם ניתן לשוחטה בזמן שבית המקדש חרב:
א. המשנה במסכת מידות (ב, ד) כותבת, שכל הכתלים בבית המקדש היו גבוהים, למעט הקיר המזרחי. הסיבה לכך, שכאשר הכהן היה שוחט את הפרה בהר הזיתים עליו היה לראות את פתחו של ההיכל, וכן פסק הרמב"ם (פרה ד, ה). בהתאם לכך כתבו חלק מהאחרונים וביניהם הדברי יציב (חו"מ קכא), שבזמן הזה אי אפשר לשחוט פרה אדומה כיוון שאין מקדש.
כמו כן, המשנה במסכת פרה (ג, ה) כותבת, שעד כה נשרפו תשע פרות אדומות. כאשר הרמב"ם (ג, ד) הביא משנה זו הוסיף, שאת הפרה העשירית יעשה מלך המשיח (דהיינו שיורה לכהן לעשותה). בעקבות כך כתבו חלק מהאחרונים, שיש להמתין לביאת המשיח כדי לשחוט פרה נוספת, ובלשון הרב גורן ('פרה אדומה בזמן הזה'):
"את הפרה העשירית יעשה לפי הרמב"ם מלך המשיח, מהרה ייגלה אמן כן יהי רצון, כמו שכתב בהלכות פרה אדומה פרק ג' הלכה ד'. די בדברים אלו של הרמב"ם, כדי להוכיח את ההבל שיש במעשים אלו של הכנות לשריפת פרה אדומה בזמן הזה".
ב. הרב עזריה אריאל (פרה אדומה כהלכתה) חלק על שתי נקודות אלו. ביחס לראיית פני המקדש הוא טען, שאין הכוונה שצריך לראותו בפועל ושיהיה קיים, אלא שצריך להסתכל אל המקום בו היה פתח ההיכל בעודו היה בנוי. ראייה לדבריו הביא מדברי המאירי (יומא טז ע"א), וכן מתוך כך שבמדבר אלעזר הכהן שחט את הפרה במרחק של מספר קילומטרים מהמשכן, ובפשטות לא ראה אותו.
את הטענה השנייה דחה, שאין כוונת הרמב"ם שבהכרח מלך המשיח יצווה על שריפת הפרה האדומה העשירית, אלא שבמקרה בו עם ישראל לא יבצע זאת עד בוא המשיח, הרי שהמשיח ישרוף. ראייה לדבריו הביא מהרמב"ם במאמר קידוש ה' (עמ' קיט) שכתב, ששום מצווה אינה תלויה במשיח – ואין סיבה שפרה אדומה תהיה יוצאת מכלל זה.
השוחט
גם אם למעשה יוכרע שאפשר לשחוט את הפרה שלא בזמן המקדש, ולאו דווקא באמצעות מלך המשיח, ישנה בעיה נוספת והיא מי ישחט את הפרה. כותבת התורה (יט, ג), שאת הפרה האדומה מסרו לאלעזר הכהן, סגנו של אהרון, ששחטה מחוץ למחנה. נחלקו הראשונים האם ניתן ללמוד מפסוקים אלו ציווי לדורות:
א. הרמב"ן (שם) סבר, שאמנם התהליך במדבר נעשה על ידי סגנו של הכהן הגדול, אבל בהמשך הדורות בגלל עומק סודה, התהליך צריך להיעשות על ידי הכהן הגדול בדווקא, כדברי רבי מאיר בספרי וכתנא קמא במשנה במסכת פרה (ד, א). ומדוע במדבר זה לא התבצע על ידי אהרון הכהן בעצמו? הרמב"ן העלה שלוש אפשרויות:
אפשרות ראשונה, כיוון שאהרון היה קדוש ה' (באופן מיוחד), לא רצה הקב"ה להוציאו מחוץ למקדש לצורך שריפת הפרה, אבל אכן בשאר הדורות, העבודה צריכה להיעשות על ידי הכהן הגדול עצמו. אפשרות שנייה ובכיוון הפוך, מפני שאהרון היה שותף בחטא העגל, נענש מהקב"ה שלא יכין את הפרה האדומה. אפשרות שלישית- רצו לחנוך את בנו אלעזר לאחת ממצוות הכהונה.
ב. מכל מקום, עולה מדברי הרמב"ן שגם אם בזמן הזה תהיה פרה אדומה, עדיין לא יוכלו לשוחטה, כיוון שאין כהן גדול. אפשרות שונה, עולה מדברי הרמב"ם (פרה א, יא) שכתב בעקבות דברי רבי יהודה בספרי והגמרא במסכת יומא (מב ע"ב), שרק את פרת המדבר היה צריך לשחוט באמצעות סגן הכהן, אבל שאר הפרות יכול לשחוט אפילו כהן הדיוט.
יוצא לכאורה לשיטתו שאפשר לשחוט פרה אדומה היום באמצעות כהן הדיוט, אלא שבפשטות גם לשיטתו צריך שהכהן יהיה מיוחס וכאמור אין בזמן הזה כהנים מיוחסים. אך יש לציין שלדעת החתם סופר (יו"ד רלו) וערוך השולחן (העתיד טהרות צז, יב), במקרה בו אין כלל כהנים מיוחסים, כאשר מקריבים קורבנות ניתן לסמוך על חזקת הכהונה הקיימת גם בזמן הזה.
(חוקת תשפ"ג)
