הרב יגאל גרוס
ראו שהעם נוהג לאכול חצילים בלי להמתין שני ערלה, ונקטו בעקבות כך שאין צורך למנות שנות ערלה בחציל, וברכתו אדמה
בפרשת השבוע כותבת התורה (יט, כג), שכשנוטעים עץ מאכל בארץ ישראל אסור לאכל מפריו בשלוש שנים הראשונות: "וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל". בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה האם יש להמתין שנות ערלה בפסיפלורה, בחציל ופאפיה?
הגדרת עץ
כדי להכריע בשאלה האם ערלה נוהגת בפסיפלורה, יש לברר האם היא נחשבת עץ או ירק, שכן בירקות לא נוהג דין ערלה (ובלשון התורה 'ונטעתם כל עץ מאכל'). כמו כן יש לבחון מה הדין בחצילים שכן על בסיס מה שנקבע לגבי חצילים ייקבע מה הדין בפסיפלורה.
הגמרא במסכת ברכות (מ ע"א) כותבת, שכל פרי שה'גווזא' שלו נשאר משנה לשנה ברכתו בורא פרי העץ, ואם הוא לא נשאר ברכתו בורא פרי האדמה. נחלקו הראשונים מה פירוש המילה 'גווזא':
א. הרא"ש (ו, כג) ביאר שכוונת הגמרא לומר, שכל פרי שצריכים לזורעו מחדש כל שנה, ברכתו אדמה, ופרי שאין צריך לזורעו, ברכתו בורא פרי העץ. לפי שיטתו עולה, שעל הבננה יש לברך בורא פרי העץ (ויש לספור שנות ערלה), כי אמנם הגזע מת כל שנה, אבל מכיוון שאין צורך לזורעה מחדש והיא מעלה גזע חדש מתוך השורשים – דינה כעץ.
ב. המרדכי (סי' קלא) הביא בשם הגאונים, פירוש החולק על שיטת הרא"ש. הם טענו, שלא די שהשורשים יישארו משנה לשנה כדי שהברכה תהיה בורא פרי העץ, אלא צריך גם שהגזע והענפים יישארו משנה לשנה. על כן לפי שיטתם עולה, שעל בננה יש לברך בורא פרי האדמה (ולא צריך למנות שני ערלה), שהרי הגזע לא שורד משנה לשנה.
עוד הוסיף הטור (או"ח רג) הגדרה נוספת על פי התוספתא (כלאיים ג, ג), שגם אם יש פרי שנשאר משנה לשנה ולא צריך לזורעו שוב, אם כל העלים יוצאים מנקודה אחת (כמו בלימונית ובדשא) – ברכתו בורא האדמה, ואין למנות שני ערלה. הסברא לפסק זה, שעץ מורכב מגזע מרכזי שעליו גדלים עלים, ולא מהרבה עלים שיוצאים מהאדמה.
ערלה בחצילים
להלכה פסק השולחן ערוך (שם, ב) כדעת המרדכי, שברכתם של התותים (שהתהליך המתרחש בהם דומה לבננה) בורא פרי האדמה מכיוון שהגזע לא שורד משנה לשנה. משום כך גם לא נוהג בהם דין ערלה, ואפשר לאוכלם בשנה הראשונה. כמו כן הוסיף הרמ"א את דברי הטור, שכל עץ שהעלים יוצאים מנקודה אחת דינו כעשב, ברכתו אדמה, ואין צורך למנות שנות ערלה.
א. בהתאם לכך, בפשטות יש גם למנות שנות ערלה בחצילים, שהרי השיח מתקיים משנה לשנה, ואכן כך פסק להלכה הכפתור ופרח (פרק נו).
ב. למרות זאת, לא מעט פוסקים, ביניהם החיד"א (ברכי יוסף יו"ד רצד), החזון איש (ערלה סי' יב) והרב עובדיה (יחוה דעת ד, נב) ראו שהעם נוהג לאכול חצילים בלי להמתין שני ערלה, ונקטו בעקבות כך שאין צורך למנות שנות ערלה בחציל, וברכתו אדמה. כדי ליישב את מנהג העולם, שלכאורה סותר את דברי הגמרא העלו שתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה: הרדב"ז (ג, תקלא) חידש, שכל עץ שמוציא פירות בשנה הראשונה לזריעתו, אינו נחשב עץ אלא שיח, ומכיוון שהחציל מוציא פירות בשנה הראשונה לזריעתו – אין צורך לשמור ערלה.
אפשרות שנייה: החזון איש (שם) נקט, שלא ייתכן למנות שני ערלה בעץ שחי פחות מארבע שנים, שכן אם ימנו שני ערלה יווצר מצב שיאסר כל שנותיו.
ערלה בפסיפלורה
מה דין פסיפלורה? מחלוקת זו תלויה בטעם שפטרו ערלה מחציל:
א. לפי טעמו של הרדב"ז, אותו נקטו הרב עובדיה והרב אליהו, ברכתה אדמה ואין למנות שנות ערלה, שכן היא מוציאה פירות בשנה הראשונה.
ב. החזון איש לעומת זאת כתב שאפשר לסמוך על התנאי שכל עץ שאינו חי יותר משלוש שנים פטור מערלה, אך אין לסמוך על הטעם של הרדב"ז שכל עץ שמוציא פירות בשנה הראשונה נחשב למעשה שיח ופטור מערלה, מכיוון שאין לו מקור בגמרא או בראשונים. משום כך לשיטתו הפסיפלורה, דינה כעץ, והיא חייבת בערלה וברכתה בורא פרי העץ.
(אחרי- קדושים תשפ"ג)
