הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
חשבון הנפש גם מחייב שלא לפחוד מכך שאחרים ייראו בכך חולשה או בגידה עצמית
"…עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" – בעלי המוסר אוהבים מאוד את חלק הפסוק הזה, במבט המיוחד של דרשות המוציאות אותו מפשוטו. על פי הפשט – "חשבון" בפסוק זה הוא שם מקום, כפי שכתוב בפסוק הקודם: "כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא…", בעוד המושלים מדברים על נושאים הקשורים בביטחון ובפוליטיקה.
אולם, חכמינו דרשו את המילה "חשבון" בהקשר של חשבון נפש: "…א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו'? המושלים – אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן – אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא…" (בבא בתרא עח ע"ב).
זהו אחד המקורות הבסיסיים, הקורא לאימוץ תרבות עצמית של חשבון נפש. לא עריכת חשבון נפש של מישהו אחר, ולא הסטת האחריות והבחינה מאתנו עצמנו, כי אם חלק בלתי נפרד ממשילות ביצר הרע: לעשות חשבון רווח מול הפסד והפסד מול רווח, בתחומי המצוות וההתנהגות הראויה. הוא גם מחייב לא לפחד מכך שאחרים ייראו בכך חולשה או בגידה עצמית. לא עיניהם של המבקרים צריכים להתוות את דרכנו, כי אם אנו עצמנו בלבד.
חשבון הנפש, בין של אדם יחיד ובין של תנועה או ציבור, מתומצת בדברי חכמים אלו על ידי פרישת מה שהושג בצעדים שנעשו עד עכשיו, ובד בבד הצבת המחיר ששולם עבורו, ומבט על התמונה הכוללת. לא די לו לאדם להתבונן רק על הצדדים החיוביים של מעשיו, שכן הוא חייב לשאול את עצמו על מה נאלץ לוותר והיכן הוא נמצא בסופו של דבר. מבט זה נכון גם לגבי תנועות גדולות: טוב להן לספר לעצמן לא רק על מה שהצליחו לכונן, כי אם גם על הנזק שהביאו בכנפיהן, ומה הן נאלצו לעשות כדי להגיע לאן שהגיעו.
חשבון הנפש לא נועד להחליש או למלא את האדם מרה שחורה, כמו גם שהוא לא נועד למלא את האדם שחצנות על המאזן החיובי שהתגלה בחשבון. הוא מהווה הזדמנות לצאת ממרוצת החיים והתהליכים המתרחשים במציאות, ולהסתכל על כל מה שהתרחש במבט מרוחק מאוד, שמאפשר, כאמור, להביט על התמונה הכללית. מכוחה של תמונה זו, ומהאמונה בבחירה החופשית וביכולת התיקון המתמדת, נפתח פתח לתהליכי שינוי, תיקון, פרישת אופקים חדשים ותשומת לב לדברים שלא כדאי ליפול בהם. לא טוב לו להיעשות בכעס או במרמור, כמו גם בתחושת מפלה או כישלון. טוב לו להיעשות בעין טובה, ובאמון שאינו מטשטש את התוצאות עד כה, ואינו מדחיק את הטעויות שנעשו, אולם פונה לשפה של תיקון והתמסרות לטוב.
זכות גדולה היא לאדם, ועל אחת כמה וכמה לתנועה, כשהיא מחשבת חשבונו של עולם, מפוררת את ההתבצרות במקום בו היינו קודם לכן, מסירה את שטיח הכיסוי, מתבוננת באומץ ובחרות על מה שעשתה, ומתוך כך מתקנת ומשפרת לקראת הבאות.
(חוקת תשפ"ג)
