הרב יגאל גרוס 
בפרשת השבוע כותבת התורה, שבלעם בירך את עם ישראל: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ ישראל". בטעם הברכה דורשת הגמרא במסכת בבא בתרא (ס ע"א), שבלעם ראה שאין פתחי האוהלים של בני ישראל מכוונים זה כנגד זה, כדי לשמור על הצניעות. בעקבות כך נעסוק השבוע בדין היזק ראייה הנלמד בגמרא מפסוק זה, ומדוע בזמן הזה בונים חלונות המכוונים אחד כנגד השני למרות דברי הגמרא.
היזק ראייה
בעבר נבנו הבתים במעין ח', ובין הבתים הייתה חצר משותפת. המשנה במסכת בבא בתרא (ב, ע"א) כותבת, שמותר לשותפים בחצר לחלוק אותה באמצעות מחיצה. נחלקו האמוראים, האם חובה לבנות מחיצה זו:
א. אפשרות ראשונה שמעלה הגמרא, שאין הכוונה שחובה לעשות מחיצה בחצר, אלא רק במקרה בו כל השכנים מסכימים על בניית המחיצה, ניתן לעשותה. בטעם פסיקה זו מנמקת הגמרא, שעל אף חוסר הנוחות בראיית אחד את השני בחצר, אין הנזק הנגרם מכך נחשב היזק ולכן אין חובה לבנות.
אם כן, מדוע מותר לכפות את השכן לבנות מחיצה בפני גינת חברו? והרי היזק ראייה לא נחשב היזק! ומתרצת הגמרא, שאכן ישנם מקרים בהם היזק ראייה כן נחשב היזק. לדוגמא, במקרה בו הראייה 'פוגעת' בירקות ובתבואת חברו, או כאשר האדם משקיף ישירות לתוך בית חברו (ולא רק לחצרו), שאז גם לשיטה זו יש היזק.
ב. אפשרות שניה כותבת הגמרא, שכאשר המשנה כותבת שיש לבנות מחיצה בחצר, לא מדובר בהמלצה, אלא בחובה גמורה, כיוון שהיזק ראייה נחשב היזק.
מחילה וחזקה
להלכה פסק השולחן ערוך (קנז, א) כדעה הסוברת שהיזק ראיה נחשב היזק. נחלקו הרמב"ן והרא"ש, במקרה בו מספר שנים לא בנו מחיצה ולפתע אחד השכנים מבקש לבנות, האם חובה על שאר הדיירים להשתתף בהוצאות הבנייה:
א. הרא"ש (בבא בתרא א, ב) נקט שהם לא חייבים. בטעם הדבר ביאר שכאשר פוגעים בפרטיותו של אדם ומונעים ממנו להשתמש בחצרו באופן חופשי, למעשה גוזלים ממנו ממון. משום כך, כשם שבכל דיני ממונות יכול הנפגע לוותר על זכותו, כך במקרה זה, העובדה ששאר השכנים לא מחו מספר שנים בשכן המזיק, מהווה כמעין מחילה על הנזק.
ב. גישה שונה יש בדברי הרמב"ן (נט ע"א) שנקט, שגם אם החלון בנוי כבר שנים רבות ואפילו אם השכן מחל – חובה לסותמו כאשר הוא רוצה בכך. בטעם הדבר נימק, שלא מדובר בדיני ממונות אלא בדיני איסורים, ובדינים אלו מחילה לא קיימת.
להלכה
להלכה השולחן ערוך (חו"מ קנד, ג, ז) פסק כדעת הרמב"ם, שמועילה מחילה בהיזק ראייה. עם זאת, הדגיש שדין זה נכון כאשר מדובר בחלון הקבוע מול חצר, אבל כאשר יש חלון כנגד חלון בבית – לכל השיטות יש בכך איסור, ומחילה וחזקה אינם מועילים.
הסיבה לכך, שבעוד שהסתכלות בחצר יוצרת רק אי נוחות ולכן יש מקום למחילה וחזקה, בבית עושים גם דברים שבצנעה, ובאופן זה, בהסתכלות יש ממש איסור.
היזק ראייה בזמננו
לכאורה, פסק השולחן ערוך 'מתנגש' עם המציאות בזמננו. במקומות רבים ובפרט באזורים מרובי בניינים, ניתן לראות חלונות רבים האחד כנגד השני. הפוסקים העלו מספר אפשרויות, מדוע נוהגים כך:
א. בשו"ת אבקת רוכל (סי' קכא) כתב, שבמקרה בו עושים מעין זכוכית אטומה בחלון – אין בכך היזק ראייה, שהרי אי אפשר לראות דרך החלון.
על בסיס עיקרון זה טען הרב יועזר אריאל (תורת המשפט א, עמ' 168), שבעוד שבעבר דלתות וחלונות הבית היו צריכים להיות פתוחים ומשום כך נפסק שאסור לשים חלון כנגד חלון, בזמן הזה חלונות רבים מוסתרים באמצעות וילונות ותריסים, וכן דלת הבית אינה פתוחה ואי אפשר להסתכל דרכה, ולכן מותר לבנותם אחד כנגד השני.
ב. המהריט"ץ (ב, רנג) כתב, שהיזק ראייה תלוי במנהג, ואם אנשי העיר נוהגים שלא להקפיד, אין בכך איסור. נראה בביאור דבריו, שבניגוד להיזק ממוני, היזק ראייה אינו היזק ברור, ותלוי בעיקר בדעת בני אדם – מה פוגע בפרטיותם, ומה מצמצם את מעשיהם. משום כך, כאשר מנהג העולם לא להקפיד על פתיחת חלון כנגד חלון, ממילא אין זה נחשב היזק כלל.
(בלק תשפ"ג)
