פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים. לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך. לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם. אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו. לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן".
כדברים האלה כתב הסופר ש"י עגנון בערב יום הכיפורים תש"ח, כמעין "פתיחה לקדיש" על הרוגי ארץ ישראל, בערב הקמת המדינה.
מני אז נפלו במערכות ישראל עוד אלפי חללים, ורק בשנתיים האחרונות נוספו עליהם 888 חללים. אליהם הצטרפו קורבנות הטבח הנורא של שבעה באוקטובר שגבה חיים של למעלה מאלף בני אדם, אנשים נשים וטף, וקץ נוראותיו עדיין לא נראה באופק.
כמדי פעם, צצים ועולים כל מיני חכמים (בעיניהם) המבקשים ל"הסביר" חשבונות שמים, ו"יודעים" על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ומה חרי האף הגדול הזה. חלקם, תולים את המאורעות בעבירות שונות או ב"תהליך הגאולה" ויודעים, כביכול, להצביע בדיוק על הסיבה והמסובב.
אחד הפסוקים בפרשת בלק מלמד אותנו פרק בענווה וצניעות. הפרשנות החריפה שהעניקו לו חז"ל מדגישה את מוגבלותו של האדם בהבנת חשבונות שמים וקוראת לנו להימנע מניסיון ל"הסבירם".
pexels-felix-mittermeier
לאורך הפרשה הולכת ומועצמת דמותו של הגדול שבנביאי אומות העולם. מדמות כמעט אנונימית, אפרורית משהו, הופך בלעם ל"גיבור היום". הוא נקרא על ידי בלק מלך מואב להציל את עמו מפני ישראל ונתפס כמלאך המושיע שאין בלתו.
הנשק שהוא עושה בו שימוש הוא נשק בלתי קונבנציונלי בעליל: לא אבנים ובליסטראות, חרבות ורמחים, סוסים ורכב ברזל (ובתרגום ללשון ימינו: רקטות וטילים בליסטיים, טנקים ומטוסים) אלא קללת פה. "אין כוחו אלא בפה", ואיזה פה היה לו.
אל מול משה רבנו, גדול נביאי ישראל, הענו מכל האדם, "כבד פה וכבד לשון", מתייצב נביא בעל לשון מצוחצחת ומהוקצעת, דמות כריזמטית, השובה את ליבם של מלך מואב וחבר קוסמיו, איש יהיר ורברבן הבוטח בכוחו לעשות פלאים.
אכן, הניואנסים הדקים, שלוש מילים בלבד, שמבדילים בין פסוקי הלוואי של הקללה-הברכה הגדולה מלמדים על טוויסט חשוב ביותר בעלילה.
בתחילה מתרברב בלעם: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד, ד) .
אבל בהמשך הדרך, בלעם אינו מסתפק רק בהיותו "שומע אמרי א-ל" ו"רואה מחזה שדי", באופן פאסיבי-משהו, כצופה ושומע מן הצד, אלא מתיימר להיות יודע כל: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד, טז).
בפסוק זה מתואר בלעם הבא, כביכול, בסוד שמיים ויודע לנהל את חשבונותיו של הקב"ה.
חז"ל הנגידו התהדרות חלולה זו, לחוסר האונים שפוקד את בלעם הגדול לנוכח פתיחת פיה של אתונו, ואמרו (ברכות ז, ע"א): "השתא [כעת] דעת בהמתו לא ידע, דעת עליון הוה ידע [היה יודע]?"
בעקבות אסונות שונים שפוקדים אותנו מעת לעת, יוצאים אנשים – למרבה הצער, חלקם עוטים על שכמם אדרת רבנות וכתר חוכמה – בניסיון ל"הסביר" את שאירע.
כך, למשל, לפני כארבעים שנה, אירע אסון הבונים שבו נהרגו בתאונת רכבת מחרידה 22 בני אדם, 19 מהם ילדים מכיתה אחת בפתח תקווה. בעקבותיו, יצא אחד הרבנים הידועים, ובאותם ימים גם שר בממשלת ישראל, בהכרזה שלפיה האסון אירע ב"של חילולי השבת בפתח תקווה". אדמו"ר חשוב החרה-החזיק אחריו.
בדומה לכך, היה מי שביקש ל"הסביר" את אסון הצונאמי שגבה את חייהם של כ-200,000 בני אדם; את אסון מגדלי התאומים שבו קיפחו את חייהם כ-3,000 בני אדם, וטרם דיברנו בניסיונות החוזרים ונשנים של רבנים ל"הסביר" את השואה האיומה ואת הסיבות לה.
בדברים נוקבים שהשמיע נגד כל אותם המבקשים להתהדר בידיעת דעת עליון, אמר מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין ע"ה: "האם יש משמעות דתית להיסטוריה? התשובה על כך ברורה: בוודאי כן. אנחנו מאמינים בני מאמינים. אנחנו מאמינים שדרכי ההשגחה פרושות על דרכי בני אדם. ועם זאת, בכל הנוגע ליכולתנו ויומרתנו לתת פתרונות, להציע הסברים, ולא סתם הסברים אלא כאלה שהם מפורטים וממוקדים, "לָמָה זה קרה ולָמָה זה קרה", כאן נדרשת מידה רבה של חוצפה, ויומרה ויוהרה, כדי שאדם ייתן אינטרפרטציה ברורה, למה המאורע הזה קרה. "למה" תיאולוגי, ו"למה" סוציולוגי".
בצטטו את דברי חז"ל על יומרתו ויוהרתו של בלעם הרשע, הוסיף הרב ליכטנשטיין: "נחוצה מידה גדושה של העזה, פשוטה כמשמעה, חוצפה תיאולוגית, כדי שאדם יבוא ויאמר ש'הוא מבין בדיוק 'למה זה קורה' ".
בימים הקשים שאנו עדיין בעיצומה, כאשר מספר החללים במחננו עולה ועולה, ראוי שנזכור מידה זו של ענווה, ואל מול חשבונות שמים נהדר במצוות הצניעות והשתיקה.
