ד"ר יצחק קניגסברגיעקב התכונן להעביר מנחה לעשיו אחיו כדי להסיר איבתו. המנחה כללה מאות בהמות מחמישה סוגים, זכרים ונקבות, אותם שלח יעקב "בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ … וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר". רש"י: "כל מין ומין לעצמו", ובסך הכול חמשה עדרים.
"וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ".
את כל זה עשה יעקב: "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי". אולי מכאן למד הרמב"ם (הלכות תשובה ב') כיצד יש לפייס את הנפגע: "אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים – צריך לפייסו עד שימחול לו. לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו, ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן – מביא לו שניה ושלישית".
מדוע חילק יעקב את המנחה לחמישה עדרים ולא שלחה כעדר אחד?
רש"ר הירש: "הוא דורש מכולם, שיבשרו לעשו את בואו הקרוב; אך במקום להיפגש עם יעקב- הנה ניצבת לקראתו מנחה חדשה! כך יתלקח הכעס מפעם לפעם, אך במקום להגיע לידי התפרצות, ייתקל בפיוס נוסף, עד שבדרך זו- המעידה ללא ספק על הבנה עמוקה בנפש- יצנן את הכעס קמעא קמעא, ולאט לאט יפייס את נפש שונאו".
המידע החזותי מתקבל מקולטנים ברשתית המתפקדים כתאים קולטי אור ומתקשרים עם מערכת העצבים. הזיכרון החושי הוא השלב הראשון בתהליך הקידוד של המידע שנקלט. האדם מסוגל לקלוט מידע חזותי רב, אך יכולתו לעבד את כמויות המידע מוגבלת, בגלל צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית, והיא עלולה להוביל למצב של היצף מידע. כמו במצלמות, כאשר הפוקוס גדל, היעילות שלו יורדת ולהפך. על פי תיאוריה זו, אילו שלח יעקב את כל 550 ראשי הבקר אל עשו בעדר אחד, מרוב בהמות עשו לא היה רואה את איכות המנחה, עקב המגבלה של החשיבה האנושית בהיצף המידע הכמותי.
משלוח המנחה עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, כאשר כל אחד מהרועים הסביר לעשו את מטרת המנחה, ואפשר לו להתמקד מחדש באיכות העדר, הביא לכך שעשו הבין את מטרת המנחה שיעקב ביקש להעביר אליו: "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי". התרגיל הפסיכולוגי הצליח: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ". (וישלח תשע"ח)
