אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')הפרשה מתארת את סיפורם של עשו ויעקב. "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם אוהב אוהלים. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" [בראשית כה; כז-כח]. תיאורם של האחים מלמד על הניגודיות שביניהם.
התיאור התמציתי על עשו שימש לחז"ל קרקע פוריה כדי לתאר בצבעים עזים את אישיותו ה'מפוקפקת'. כך למשל מצינו "אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כלן היו בעשו" [תנחומא (ורשא) תולדות, ח]; הטעם לעייפותו המיוחדת של עשו "ויבא עשו מן השדה והוא עייף" [בראשית כה;כט] מוסבר על רקע עבירות חמורות שביצע באותו היום "חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה" [בבלי בבא בתרא טז,ב]. אבן עזרא מדייק מלשון הכתוב "יודע ציד" ומטעים "לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפסו". כלומר, מתכונותיו של ציד שהוא צריך להיות בקי במרמה ובהונאה כדי לצוד חיות. מכאן ניתן גם להבין את המדרש שמייחס לעשו את לשונו החלקלקה באמצעותה הצליח "לרמות את אביו" [מדרש אגדה (בובר) בראשית תולדות פרק כה] ולא רק את אביו אלא היה "צד את הבריות בפיו" [בראשית רבה (וילנא) תולדות סג סימן י'].
ולמרות זאת אנו קוראים "ויאהב יצחק את עשו". מסביר הנצי"ב ויאהב "בלב ובמחשבה". מדוע יצחק אוהב את עשו? על שאלה זו ניתן להשיב דרך דיסציפלינות שונות.
ברשימה זו ננסה לעמוד על הקושי דרך ההיבט המשפטי. דיון בהיבט המשפטי מחריף את השאלה עוד יותר, שכן מידתו של יצחק היא מידת 'הדין'. הדין עסוק בגבולות. גבולות הדין מאופיינים על דרך הכלל בהגדרות ברורות של מותר ואסור. על הדין נאמר "יקוב הדין את ההר" [בבלי סנהדרין ו,ב]. הדין אינו יכול לסבול סטיה וחריגה מהנורמה. מכאן הקושי איך יצחק, שמידתו היא מידת הדין, יכול לאהוב את עשו? ניתן להציע הסבר לפיו יצחק מבקש ללמדנו מסר, אותו עלינו לאמץ, לפיו לא כל דבר מסור להכרעה שיפוטית, גם אם הדין אכן יכול לפתור את הבעיה. הפתרון המשפטי לא תמיד הוא הפתרון הנכון או הצודק. יהיו חומרתן של העבירות חמורות, ככל הניתן עדיין יש מקום לשקול האם נכון להפעיל את הדין.
תפיסה זו של יצחק באה לידי ביטוי בטעם שהעניקו חז"ל לחורבן הבית על "שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" [בבלי בבא מציעא ל,ב]. מסביר הרי"ד סולבייצ'יק בעניין "לפנים משורת הדין. פשטות הגמרא מורה שלפנים משורת הדין אינו מעשה חסידות דעלמא אלא שמהווה חובה" [רשימות שיעורים מסכת בבא קמא ק,א]. גם כיום, בלא מעט מצבים מערכת המשפט אינה ממצה את הדין עם כאלו שהדין קובע עמדה ברורה ביחס למעשה אסור. כך, למשל, גורמי אכיפת החוק יכולים לסגור תיק חקירה מטעמים שונים.
יצחק אבינו מבקש להניח שהיחס לאדם שעבר עבירה והפר את הנורמה צריך להיעשות במנותק מהשאלה המשפטית האם הדברים עולים כדי עבירה אם לאו. השאלה שיש לשאול במצבים אלו היא האם באמת היזקקות למערכת המשפט היא הדבר הנכון.
ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בדבריו של הראי"ה קוק: "מאושרים אנו כולם אם אור של חסד זורח בקרבנו. מאושר הוא העולם, מאושרת היא האנושות, ומאושרת היא האומה…מעריכי החיים בערכם האמיתי, הוגי הדעות וחושבי המחשבות בטהרתן, יכירו את הדר החסד, גם בהיותו מעוף בצעיפים רבים שלש חסרון יכולת להגלות" [שמונה קבצים, ח"ג פסקה מ].
(תולדות תשפ)
