מערכת שבתון
אפילו נצליח לתפוס מספר ערבים רוצחים, ויהיה לנו ספק אחד מאלף, שמתוכם נמצא אחד חף מפשע, חובה עלינו לשחררם, שמא ייענש אותו אחד נקי חף מפשע על לא עוול בכפו
הרב אפרים זלמנוביץ
רבה של מזכרת בתיה
הרב א.י. הכהן קוק, הרב הראשי לישראל, כינה "בני בליעל" יהודים שנקמו בתושבי הכפר הערבי חווארה אחרי רצח שני אחים הי"ד בידי מחבל.
יעקב אבינו קילל את בניו שמעון ולוי אחרי שהרגו כל זכר בשכם כנקמה על אונס אחותם דינה בידי שכם בן חמור שטענו להגנתם – "הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנו" (בראשית ל"ד ל"א). התורה מספרת "וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר" (בראשית ל"ד כ"ה). בצוואתו מקלל אותם יעקב אביהם: "שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵורוֹתֵיהֶֽם. בְּסוֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר. אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל" (בראשית מ"ט ה' – ז').
נקמה, ועוד זו הבאה מדם רותח אחרי רצח יהודים הי"ד, רק מחלישה את אחיזתנו בארץ. אמת, יש בכך חיזוק כוח ההרתעה, אעפ"כ חלילה לנו היהודים מלנקוט בדרך זו לכאורה למען יישוב הארץ. צה"ל וכוחות הביטחון הם האמונים ליצור הרתעה. לא פורעי חוק הפוגעים בבלתי מעורבים.
יעקב אבינו גם פחד מההשלכות כמתואר בתורה (בראשית ל"ד פסוק ל'): "וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹושֵ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי". באה התורה ומעידה שההרתעה פעלה כמתואר (בראשית ל"ה ה'): "וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י חִיתַּ֣ת אֱ-לֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב".
אמרה התורה: "ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות ב' י"ג). ריש לקיש לומד "היכית" לא נאמר אלא "למה תכה", נמצא שאפילו המרים ידו כמאיים נקרא רשע (סנהדרין נ"ח ב'). הרמ"א (חו"מ ל"ד ד') פסק שאסור לאיים ואם הכהו אפילו הכאה קלה עובר בלא תעשה.
אסור לרצוח חפים מפשע. בין יהודי ובין ערבי. כולם נבראו בצלם אלוקים. אפילו לפגוע ברכוש של אדם, גם הוא אינו יהודי, אסור. דברים רבים התירה התורה מפני דרכי שלום. אם חפצים אנו לזכות בארץ ישראל, מחובתנו להעניק לגר תושב שוויון זכויות מלא. הרי לא כך נצטווינו; מפרנסים עניי נוכרים עם עניי ישראל. קוברים מתיי נוכרים עם מתיי ישראל.
לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה, הוזהרו בני ישראל בצו האלוקי החרות בעשרת הדברות "לא תרצח". הראב"ן (ב"ק קי"ג) סובר שאיסור הזה חל על רצח יהודי וכל בן אנוש. אמר בורא עולם "ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" (בראשית ט' ו'). יתירה מכך, אף קודם מתן תורה, הוזהרו בני נוח על שפיכות דמים. אמר רב יוסף, אמרי בי רב: על שפיכות דמים נהרג בן נוח (סנהדרין נ"ז א') שנאמר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
אחרי מתן תורה, הוזהרו בני ישראל: "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה, מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כ"א י"ד). ללמדך, כל הרוצח יהודי אינו יכול לצפות מהגנה מן המזבח ומבית הדין הרבני הגדול הסמוך לו.
לא בכדי נזדעק הרב משה אביגדור עמיאל, שכיהן בשנת תרצ"ח (1938) כרב הראשי לתל אביב יפו, על טענת העיתון "זלבסטוור" בפראג, שהוא מתנגד למדיניות "ההבלגה". הרב עמיאל כתב: "לאו 'לא תרצח' החרות בעשרת הדברות הוא איסור לשפוך דם נקיים בין יהודי או ערבי או כל אדם אחר באשר הוא. לבוא ולתרץ שפיכות דמים כנקמה, זו גופא ירידה מוסרית מאין כמוה. ואפילו אם נדע בבירור שעל ידי שפיכות דמים נזכה לגאולה השלימה, חובה עלינו לדחות את ה'גאולה' הזו בשתי ידיים ולא להיגאל בדם".
אפילו נצליח לתפוס מספר ערבים רוצחים, ויהיה לנו ספק אחד מאלף, שמתוכם נמצא אחד חף מפשע, חובה עלינו לשחררם, שמא ייענש אותו אחד נקי חף מפשע על לא עוול בכפו. בתהליך הגאולה אין מקום להענשה סביבתית, להוציא מקרה בו הממשלה וכוחות הביטחון יחליטו להורות על פעולה צבאית לצורכי השעה לחיזוק הביטחון וליצירת הרתעה.
הרמב"ן כתב: "ברישיון האומות" נזכה בגאולה השלימה. אשר על כן הליך שיבת ציון חייב להתבצע תוך הקפדה על הרמה המוסרית הגבוהה ביותר האפשרית. לצה"ל וכוחות הביטחון ניתנה הזכות הבלעדית לבצע הענשה סביבתית בלית ברירה על מנת להרתיע את האויב מלתקוף אותנו.
כוחות הביטחון אמונים לוודא את קיום הפסוק (ויקרא כ"ו פסוק ו – ח): "וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם. וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב. וְרָדְפוּ֙ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹויְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֥ם לֶחָֽרֶבֽ", אבל אין למי מאתנו האזרחים הזכות לקחת את החוק לידינו ולפגוע בחפים מפשע.
(פנחס תשפ"ג)
