מערכת שבתון
דר' עדו ליברמן
החוג לסוציולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי
תוצאות הבחירות האחרונות הביאו עדנה למפלגת הציונות הדתית. מפלגה זו עתידה להיות אחת המפלגות המרכזיות בקואליציה המתגבשת, התפקידים שעליהם היא מנהלת מו"מ בלתי מתפשר הם לא פחות מראש רשימת התפקידים בפוליטיקה הישראלית והשפעתם על קווי המתאר של הממשלה החדשה משמעותית. אולם בעיקר, תוצאות הבחירות האחרונות והתפקוד הפוליטי של יו"ר המפלגה, ח"כ בצלאל סמוטריץ' החל מסירובו להיכנס לממשלה בתמיכת מפלגת רע"ם בבחירות הקודמות, הפלת הממשלה האחרונה ועד המשא ומתן הכוחני שהוא מנהל עם הליכוד ועם העומד בראשו ראש הממשלה המיועד נתניהו, הביאו מפלגה זו למרכז השיח הפוליטי הישראלי. אולם, למרות מרכזיות זו ולכאורה הצלחה פנומנלית שהציבור הדתי לא חווה כבר שנים רבות, רבים בציבור הדתי חשים כי מפלגת הציונות הדתית אינה מייצגת את תפיסתם הפוליטית והערכית וכי ניכוס שם התנועה שהם מרגישים חלק ממנה כשמה של המפלגה נעשה שלא כדין ולמורת רוחם.
נתחיל בעובדות – ניתוח של נתוני הבחירות האחרונות מלמד כי בבחירות האחרונות לכנסת ה- 25 הצביעו כ- 54% ממי שמגדיר את עצמו כציוני דתי למפלגת הציונות הדתית. בראיה מפוכחת מלמד ממצא זה על כך, שקרוב לוודאי מרבית הציבור הציוני דתי לא רואה במפלגה זו כמייצגת אותו שכן בבחירות אלה היה צבר אירועים ייחודי שהגדיל את התמיכה במפלגה הרבה מעבר לתמיכה הטבעית בה. ראשית, סביר להניח כי חלק מהמצביעים הציונים דתיים הצביעו למפלגת הציונות הדתית רק בגלל החיבור שלה למפלגת עוצמה יהודית וסביר להניח שלא היו מצביעים לה אם היתה רצה לבדה. שנית, הטראומה הפוליטית שחוותה הציונות הדתית בבחירות לכנסת הקודמת ובכל תקופת הכהונה של ממשלת בנט-לפיד הביאו בחורים ציונים דתיים לתנועת מטוטלת של הצבעה לקצה הימני כדי למנוע כל אפשרות להקמה מחדש של ממשלת מרכז-שמאל ואחרון התארגנות פוליטית לא מיטבית של האגף הימני הרך בציונות הדתית יצר מצב שבו בלית ברירה הצביעו חלק מתומכי האגף הזה למפלגת הציונות הדתית.
ניתוח זה מלמד כי אם למרות המצב הפוליטי המיטבי והייחודי שנוצר במערכת הבחירות הנוכחית לטובת מפלגת הציונות הדתית, הצביעו לה לא הרבה מעבר למחצית הציבור המוגדר ציונות דתית, סביר להניח כי לפחות כמחצית מציבור זה, אם לא למעלה מכך, אינם נמנים עם תומכיה של מפלגה זו. ניתוח זה משתלב היטב גם בממצאי סקרים שנעשו על ידי במהלך החודשים שקדמו לבחירות ולימדו על גוש קבוע שנע בין 45% ל- 55% של בעלי זכות בחירה מתוך הציבור הדתי לאומי שלא רואים בח"כ סמוטריץ מנהיג המייצג את דעותיהם וערכיהם ובמפלגת הציונות הדתית מפלגת קצה שהם לא מעוניינים להצביע לה בהינתן אלטרנטיבה פוליטית אחרת.
אך נתונים אלה מהווים רק ביטוי פוליטי-מעשי לפיצול אידיאולוגי-מהותי ארוך שנים בתוך הציבור הציוני דתי. הציבור המכונה אנשי "הכיפות הסרוגות" מפוצל בתוכו לציבור חרד"לי אשר אמון באופן כללי על תורת בית הרב קוק הרואה בציונות ובמדינה שלב מכונן בתהליך הגאולה של עם ישראל. לעומתם, חלקים גדולים בציונות הדתית אמון על בית המדרש ההיסטורי של תנועות המזרחי והפועל המזרחי אשר מדגישים את הפן המעשי והארצי יותר של הציונות והמדינה.
למרות היותה של מחלוקת זו בבסיסה מחלוקת רעיונית, יש לה ביטוי פוליטי-יישומי. מפלגת הציונות הדתית הינה מפלגה אשר נבנתה על בסיס איחוד מפלגות שפרשו במהלך השנים ממפלגת המפד"ל ההיסטורית על רקע של מחלוקות רעיוניות ומאז היא מהווה בית לציבור החרד"לי. היא נוטה יותר לטהרנות אידיאולוגית ימנית-דתית ומנסה ככל יכולתה לבטא קול זה במגרש הפוליטי. זה גם הרקע לדרישות המופלגות והבלתי מתפשרות של ח"כ בצלאל סמוטריץ לקבלת תפקידים, תקציבים והחלטות מחייבות לקראת הקמת ממשלת הימין המתגבשת. לעומתם, הציבור הדתי לאומי האחר נוטה להתפזר יותר במפלגות כלל-ישראליות אחרות, נוטה לפשרנות פוליטית ולניסיון ליצירת הסכמה כלל ישראלית במגרש הפוליטי.
ניתוח זה מלמד כי למרות היותה של מפלגת הציונות הדתית, בשלב הנוכחי המפלגה היחידה המייצגת לכאורה את הציבור הדתי לאומי על המפה הפוליטית, רבים בציבור זה חשים כי היא אינה מייצגת אותם ואת ערכי הציונות הדתית כפי שהם מבינים אותם, לא ברמה האידיאולוגית ולא ברמה הפוליטית-מעשית. מצב דברים זה, כך נראה, לא יוכל להישאר כפי שהוא והוא עשוי להשתנות בדמות יזומה חדשה להקמת מסגרת רעיונית-פוליטית חדשה שתבנה על מנת לייצג את הציבור הדתי לאומי שלא רואה במפלגת הציונות הדתית בית התואם את ערכיו.
(וישלח תשפ"ג)
