לא כל אדם ראוי להיות מנהיג ציבור

לא כל אדם ראוי להיות מנהיג הציבור. במנהיג ציבור חייבות להיות כמה תכונות, הראשונה בהן שיהיה מקובל על הציבור, כמו שאמרו חז"ל [ברכות נה א]: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור". שם הוכיחו זאת מהכתוב: "ראו קרא ה' בשם בצלאל – אמר לו הקב"ה למשה: הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם, הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן". התכונה השנייה היא נכונותו של המנהיג להתמסר כל כולו למען הציבור, כמו שדרשו [ספרי, ברכה]: "כל קדושיו בידך – אלו פרנסי ישראל שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשם". את המסירות הזו מוצאים אנו אצל רבי אליעזר בן עזריה כאשר הדיחו חכמים את רבן גמליאל מנשיאותו ביקשו למנות את ראב"ע במקומו והציעו לו את תפקיד הנשיאות. קודם מתן התשובה הוא ביקש להימלך בבני ביתו והלך להימלך באשתו, והנה רבי אליעזר בעת ההיא היה בן שמונה עשר שנים, סביר להניח שאשתו היתה בת גילו ואולי אף צעירה ממנו, ואם כך מה יכולה האשה הצעירה להוסיף לרבי אליעזר על התאמתו לתפקיד יותר מגדולי חכמי ישראל, כמו רבי יהושע, רבי עקיבא וכדומה, אם הם מציעים לו את התפקיד מה יש לו לצפות מאשתו?

בספרו "עין איה" [שם] מסביר הראי"ה שלא להימלך עם אשתו על התאמתו או אי התאמתו לתפקיד ביקש, שלכך היה די לו חוות דעתם של רבי יהושע ורבי עקיבא ושאר החכמים, אלא היתה לכך סיבה אחרת. אדם המתמנה להיות מנהיג, אינו יכול למלא את תפקידו אלא רק אם יתמסר כל כולו לתפקיד עד שלא נותר לו פנאי לחייו הפרטיים ולחיי המשפחה שלו, וכמובן שהראשונה שעלולה להיפגע מזה היא האשה על כן צריך לבקש תחילה ממנה רשות. ומוסיף שם הראי"ה: "אבל אותם מנהיגים שלא יחסרו מנפשם בהנהגתם הפרטית כל טוב, ובביתם והליכותיהם הפרטיים אין רושם לעבודת הציבור, להם אין יחס לשאלת האשה בזה (כלומר שהם אינם צריכים לבקש רשות מהאשה), אלא שהנוהג כך אין בו השלמות של מנהיג גוי קדוש".

תכונה נוספת צריכה להיות למנהיג שהמנוי לא יעבירו על דעתו ויביאהו לזחיחות הדעת. תכונה זו היא כה חשובה עד שחז"ל אמרו: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך" [יומא כב ב]. לפי רש"י אין הכוונה לעבר פלילי אלא לפגם משפחה. כמו כן אסור למנהיג להפוך את מישרתו קרדום לקידום מעמדו האישי. כמו משה שכאשר הציע לו הקב"ה: "ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", על כך משיבו משה: "רבש"ע, יש לי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם ביקש גדולה לעצמו ולא ביקש עליהם רחמים" [ברכות לב א]. ועל החיסרון הזה אמרו שהוא אחד משלושה שאין הדעת סובלתן, והוא "פרנס המתגאה על הציבור בחנם" ופרש"י: "נוהג עליהם שררה ואינו עומד עליהן בשעת דוחקן". בין יתר מאפייני המנהיג מונה משה רבנו גם את התכונה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם" ודרשו במדרש ספרי: "לא כדרך שאחרים עושים שהם משלחים חיילות והם באים בסוף", אלא הקריאה "אחרי!" היא ממאפייני המנהיגות היהודית כבר מימות משה רבנו.

הרב עמיאל מפרש את בקשתו של משה כך: יש מנהיג הרוצה לשאת חן בעיני העם, הפוזל לסקרי דעת הקהל, והוא נגרר אחר רצון הקהל ומשתדל להתאים עצמו להם, ואילו משה מבקש מנהיג מסוג אחר, שאינו כופף ואינו מתאים עצמו לדעת הקהל, אלא מרומם ומעלה את הקהל אליו, אין הוא הולך אחר העדה אלא לפניה, משה ביקש מהקב"ה מנהיגות מובילה ולא מנהיגות נגררת.

(מטות מסעי תשפ"ג)