יעקב ספוקויני
בפיצוץ המלון נהרגו עשרות בריטים, ערבים ויהודים. ראשי הסוכנות היהודית נבהלו מעוצמת המעשה ומההדים שעורר, ומיהרו להתנער ממנו
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'" [ל' ב'] "…וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" [לא'-ו].
ערב המלחמה במדיין, מכנס משה את ראשי המטות על מנת לגבש צבא מאוחד בראשות פנחס, שיילחם באויב. מדוע דווקא פנחס עמד בראש? מסביר 'העמק דבר' כי פנחס היה 'כהן משוח מלחמה' ותפקידו היה להלהיב את הלוחמים לקראת ביצוע המשימה.
העלאת המורל בקרב הלוחמים נגזרת לא פעם מהמורל בעורף. אחדות השורות בעם, נסכה לא פעם רוח לחימה איתנה בקרב הלוחמים. כך קרה גם בימי מאבק המחתרות נגד השלטון הבריטי. עשרה חודשים בלבד לאחר 'הסיזון', במהלכו הוסגרו אנשי אצ"ל לידי הבריטים, שלח דוד בן גוריון מכתב למשה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה: "מן ההכרח לנקוט בחבלה ובגמול: לא טרור אישי, אבל גמול לכל יהודי שנרצח ע"י שלטונות הספר הלבן. יש להזמין את שני הפלגים היריבים [=אצ"ל ולח"י- כאן לא מופיע הכינוי 'פורשים'] לשיתוף פעולה מלא בתנאי של מרות אחידה ומשמעת מוחלטת" [ספר ההגנה ע' 853] זה היה האות להקמת 'תנועת המרי העברי' שאיחדה את ההגנה אצ"ל ולח"י לתנועה אחת.
השינוי בעמדת בן גוריון נבע מסירובם של הבריטים לאפשר עליית 100,000 יהודים פליטי שואה, על פי המלצות הוועדה האנגלו- אמריקאית. הוקמה מפקדה משותפת וסוכם כי כל מבצע ינוהל בידי כל ארגון בנפרד. שורה של מבצעים נועזים יצאו לדרך וביניהם: פיצוץ 11 גשרים ושחרור המעפילים ממחנה עתלית [פלמ"ח] והתקפות על תחנות משטרה ופיצוץ עשרות מטוסים בלוד ובקסטינה [אצ"ל ולח"י].
תגובת הבריטים הייתה חריפה וכואבת. בשבת ר"ח תמוז [29.6] שזכתה לשם "השבת השחורה", פרץ הצבא הבריטי לבנייני המוסדות הלאומיים בי-ם ולקח מסמכים רבים, נעשו חיפושים בבתי ראשי הישוב ובעשרות ישובים, נעצרו כ-3,000 איש, מנהיגים ומפקדים וביניהם משה שרת והרב מימון, שהוסעו בשבת למעצר.
העלבון היה צורב ובעקבות מעשה זה הורתה מפקדת תנועת המרי לאצ"ל להוציא לפועל את התוכנית לפיצוץ 'הצ'יק' [קיצור של מלונצ'יק] – המטה המרכזי של השלטון והצבא הבריטי בא"י – מלון המלך דוד בירושלים.
שלוש פעמים נדחתה הפעולה על פי בקשת מפקדת תנועת המרי. מה שקרה לאחר מכן, שנוי במחלוקת.
הפעולה המתוחכמת של אצ"ל שמה ללעג את השלטון הבריטי בא"י. לוחמי הארגון הצליחו להחדיר למרתף הבניין כדי חלב ממולכדים. תוך כדי הפעולה לקחו הלוחמים בשבי כחמישה עשר מעובדי בית הקפה ריז'נס, שדרכו הצליחו להיכנס לבניין. באופן מפתיע הגיחו שני חיילים בריטים באקדחים שלופים מול אנשי אצ"ל. התפתחו חילופי יריות ובמהלכם נהרגו לוחם אצ"ל וחייל בריטי. גם מחוץ לבית הקפה התפתח קרב בין כוח החיפוי ובין חיילים בריטים. בחסות חילופי האש הצליחו אנשי אצ"ל לברוח מן המקום. לפני מנוסתם הספיקו לצעוק ליושבי בית הקפה כי הוטמנה פצצה בבניין. בנוסף, פוצצו פצצת אזהרה על מנת לגרום למנוסת עובדי בית המלון ולמנוע נפגעים בנפש. פעילת אצ"ל טלפנה למזכירות המלון, למערכת העיתון "פלסטיין פוסט" ולשגרירות הצרפתית הסמוכה. היא הזהירה מפני הפצצה העומדת להתפוצץ בבניין. ברם, מזכיר המנדט שאו ומפקד הכוחות הבריטים, ברקר, מנעו מהעובדים לצאת מן הבניין.
בפיצוץ המלון נהרגו עשרות בריטים, ערבים ויהודים (המספר המדויק, שנוי במחלוקת). ראשי הסוכנות היהודית נבהלו מעוצמת המעשה ומההדים שעורר, ומיהרו להתנער ממנו. הם חששו כי הפעולה תגרום נזק למאמץ הפוליטי להקמת מדינה יהודית. לפיכך, הציגו את הפעולה כמעשה בלתי אחראי של "הפורשים" – כינוי הגנאי לאנשי אצ"ל ולח"י, בו חזרו להשתמש מעתה ואילך. אצ"ל טען, שהפעולה אושרה בידי המפקדה המאוחדת. פיצוץ המלון הוביל לפירוקה של 'תנועת המרי העברי'.
בתחילת הפרשה מסביר רש"י כי האמירה של משה אל 'ראשי המטות' נועדה לתת להם כבוד. האברבנאל מוסיף על כך, שכבוד זה הינו משקל נגד לתופעה הרווחת, שבזמן כישלון תולים הכול במעשי ההנהגה. ידועה האמירה, כי להצלחה אבות רבים אך הכישלון הוא יתום. ברם, פיצוץ המטה הבריטי הראשי במלון המלך דוד לא היה כישלון. להפך, הייתה זו אחת מאבני הנגף הכבדות שבעטיין ביקשו הבריטים לסיים את שהותם בארץ ישראל.
Yaakovspok1@gmail.com
(מטות מסעי תשפ"ג)
