הריגה בשגגה היא רצח- גם כשאתם שוכחים ילד ברכב

 

הורה עלול ח"ו לשכוח ילד ברכב ולגרום לאסון. זה חמור יותר משוגג רגיל, כי כיום ניתן להתגבר על השכחה באמצעות הטכנולוגיה

ממחקרים רבים עולה, ששליחת מסרונים (אס.אם.אס) וקבלתם תוך כדי נהיגה מעלה את הסיכוי להיות מעורבים בתאונות דרכים. התבוננות בהודעות תוך כדי נהיגה גורמת שזמן התגובה יהיה איטי יותר. היא מפחיתה את היכולת להבחין באנשים, רכבים, חפצים וכדומה בזמן הנהיגה, מגדילה את הסטיות מנתיב הנסיעה, ואת הסטיות בשמירת מרחק מכלי רכב אחרים. ובכל זאת, רבים מאיתנו נכשלים בכך משום שברוב המקרים אנחנו חוזרים לביתנו בשלום, וכך פועלת שיטת ה"סמוך" – לי זה לא יקרה.

פרשת מסעי עוסקת בדינם של רוצחים בשגגה. הדוגמא המובהקת לכך מובאת בספר דברים (יט,ה): "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת… פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ". יער הוא רשות משותפת לרבים, בה כל אחד יכול ללכת ולהסתובב ולכרות שם עצים. בשל כך נדרש מחוטב העצים להיזהר בעת עבודתו שלא יפגע באחר. חוטב העצים עליו מדבר הפסוק, לא נזהר דיו. הוא הניח שהכל בסדר, אלא שלמזלו הרע צירוף מקרים הוביל להרג של עובר אורח תמים שנקלע למקום. על אף שהרג בטעות הוא מוגדר "רוצח". אות קלון זה ילווה אותו בכל עת, וכך נאמר במשנה (שביעית י,ח): "רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אעפ"כ, יקבל מהם". הוא חייב להציג בפני אנשי העיר שהוא רוצח ורק לאחר מכן רשאים לכבדו. כך, גם  בשעה שמשתחרר הרוצח מעיר המקלט, אות הקלון מלווה אותו: "…וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ". גם כאזרח מהשורה ממשיך הוא לשאת את אות הקלון, ואם הוא כהן, אסור לו לשאת את כפיו: "כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא יישא את כפיו, ואפילו עשה תשובה" (שו"ע או"ח קכח,לה).

ההורג בשגגה נקרא רוצח, גם לאחר שריצה את עונשו. בכך, מבקשת התורה להעצים את החומרה שקיימת בהריגה בשגגה. התוצאה הטראגית התרחשה בשל חוסר תשומת לב, שלפעמים נובעת מיהירות ומביטחון עצמי מופרז.

אנו נמצאים בפתחה של חופשת הקיץ, במהלכה עלולים אנו לעשות טעויות, שעלולות לגרום למציאות טראגית בשל היסח הדעת, כמו לשכוח, ח"ו, ילדים ברכב. מנתונים שפורסמו לאחרונה מתברר שלא מדובר בתופעה נדירה כל כך. המכנה המשותף לכל המקרים הוא היסח הדעת. טרדות ומחשבות גורמות לנו לאבד את שיקול הדעת ולפעול באופן אוטומטי עד כדי שח"ו אנו עלולים לשכוח את היקר לנו מכל.

שכחה או חוסר שימת לב מוגדרות כשגגה שבעטיין חייבים גלות. עיר מקלט היתה קולטת גם באירועים שהורים הרגו בשוגג את ילדיהם. דוגמא לכך מובאת בירושלמי מכות (ב,ד) אודות הורה שישב על בנו בשגגה והרגו: "ישב לו על גבי מיטה ביום, ואין דרך התינוק להינתן על גבי מיטה ביום, גולה…". הסיבה לכך, שבטרם ישיבתו היה עליו לבדוק אם מונח שם התינוק.

בימינו, הורה עלול ח"ו לשכוח ילד ברכב וכתוצאה מכך נגרם אסון. זה חמור יותר משוגג רגיל שכן כיום ניתן להתגבר על השכחה באמצעות אמצעיים טכנולוגים.

ימי הקיץ הלוהטים דורשים מאיתנו ביתר שאת ריכוז. זאת ועוד, מוטלת עלינו החובה להפנים, שטעויות קטנות שנובעות מהיסח הדעת עלולות להביא לתוצאות טראגיות וקשות. ברגע של טעות אחת הוא עלול לרצוח בשגגה, וכמה הכאב מתעצם אם מי שהרג את הילד היו הוריו. להיזהר, להיזהר, להיזהר.

(מטות מסעי תשפ"ג)