בפרשיות ויקהל פקודי יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. נבחן את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו.
בתיאור מעשה המשכן משה מזכיר את אחד מאדריכלי המשכן: ' וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ראו קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'.
משה מקפיד להדגיש שבחירתו של בצלאל הייתה על פי ה'. הסיבה לכך מצויה במדרש: 'כשירד משה אמר להם לישראל: כך אמר הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן. אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם בצלאל . התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר ה' למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו שהוא קרובו … אמר להם משה לא אני עשיתי כלום מדעתי אלא ה'…'
המדרש חושף בפנינו חשדות חמורים שייחס העם למשה ערב מינויו של בצלאל, עד אשר ראה משה לפרסם לכולם שהקב"ה בכבודו ועצמו בחר בבצלאל. בתלמוד (ברכות נה ע"א) מובא המדרש בסגנון אחר: 'אמר רבי יצחק: אין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור. שנאמר: 'ראו קרא ה′ בשם בצלאל'. אמר לו הקב"ה למשה: משה! הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם! אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!'".
ממדרש זה ניתן ללמוד שלכל בחירה משמעותית יש להתייעץ עם הציבור. כולם ביקשו להיות שותפים לבניית המשכן. יש להניח שרבים מהעם ראו את עצמם מועמדים מתאימים לתפקידים בכירים הקשורים לתכנון ולעשייה. משה, המנהל הראשי של הפרויקט, ביקש לנקוט אמצעי זהירות. הוא ידע שהעם יהרהר אודות המינוי של בצלאל ויחשוד שמדובר במינוי פוליטי. לכן משה ראה חובה מוסרית לשתף את העם במידע אודות האדם שאמור להיות אחראי על הקמת המשכן בפועל. עומד משה ומכריז בהתרגשות – "ראו קרא ה'", פניה ישירה וגלויה של משה אל העם, לא אני בחרתי בבצלאל, אלא ה' בכבודו ובעצמו.
ניתן לדייק רעיון זה מתוך פרשנותו של רש"י המוסיף הערה קצרה לפסוק: "חור – בנה של מרים היה". מה ראה רש"י לספר לנו על הקשר המשפחתי שבין משה לחור דווקא בפסוק זה?
נראה, שרש"י מבקש להדגיש כאן את קרבתו המשפחתית של משה לבצלאל כדי להקדים תרופה למכה. הוא מודיע לעם שבחירתו של בצלאל היא לא בחירה פוליטית בעלת נגיעה אישית, "ראו קרא ה'" – בצלאל נבחר על ידי הקב"ה.
אמנם היו סיבות אמיתיות שהיו יכולים להזים את החשדות, למשל, חז"ל קובעים (סנהדרין סט ע"ב) שבצלאל היה בן שלוש עשרה. מי היה מעיז למנות 'מינוי פוליטי' נער צעיר אם הוא אינו מוכשר. ללמדנו, שהעם הכיר בכשרונו המופלא, העם הכיר במסירות שהיתה לחור, סבו של בצלאל בשעה שעמד והוכיחם על חטא העגל (שמות רבא מח). בצלאל מושרש במסירות, בחור צעיר אבל מחונן וכשרוני. ובכל זאת משה רואה חובה מוסרית לדווח לעם שהקב"ה בחר בו.
כל איש צבור חייב לבחור בקפידה מועמד מתאים. במערכת פוליטית הבחירה נעשית גם מתוך שקולים אחרים, ולרוב היה ניתן לבחור במועמד ראוי יותר. מהבחירה בבצלאל ניתן ללמוד שיש לחתור לבחירה במועמד המתאים ביותר וכן שיש להקפיד על שקיפות מלאה.
משה נבחר להנהיג על ידי הקב"ה ולא בבחירות ישירות של העם. אף על פי כן, משה אינו מתעלם מחשדות שעלולות לצוף בשעה שהעם ידע מי הוא הנבחר מטעמו להיות מנהל פרויקט בנין המשכן. אף שאינו חייב לדווח, בכל זאת הוא חותר לתת דין וחשבון מלא. משקלו הסגולי של הגיבוי הציבורי משמעותי בהחלטות מסוג זה.
(ויקה"פ תשעה)
בחירות ונבחרים
השארת תגובה