היחסים של הקב"ה איתנו

בפרשת דברים מתוארים יחסי עמ"י והקב"ה לאורך שנות המדבר.

גם בשמות יד יט ניתן למצוא ביטוי ליחסים אלו: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶֽעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַֽיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶֽם". במכילתא לשמות, מתייחס המדרש במפורש לעובדה שתאור היחס הזה בין הקב"ה לבניו הוא נפוץ: "ר' יהודה אומ' הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה". המדרש לשמות משתמש במשל: "משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך, ובנו עמו במדבר. באו ליסטין לשבותו מלפניו – נטלו ונתנו לאחוריו. בא זאב ליטלו מאחוריו – נטלו ונתנו לפניו. ליסטים מלפניו וזאב מאחוריו – נטלו והרכיבו על כתיפו.  כענין שנ' "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' וגו'" (דב' א לא).

מלאך האלוקים ההולך לפניהם, הוא שימת הבן מאחור – כך שהאב מגן עליו מלפנים. עמוד הענן ההולך מאחוריהם – הוא כמו האב המעביר את בנו לפנים מפני הזאבים המזנבים בו. הפסוק שלנו בספר דברים "כאשר ישא איש את בנו" – הוא נשיאה על כפיים ממש. זו שמגנה עליו גם מפני מה שמלפניו וגם מפני מה שמאחוריו. אלא שקריאת הפסוק באופן מלא, מלמדת אותנו שהפסוק בדברים לא שימש רק להסבר נקודה מסויימת במשל (הנשיאה על כפיים), אלא מהווה את המקור וההשראה למשל כולו.

"אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אלוקיך, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא-אִישׁ אֶת-בְּנוֹ–בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עד באכם עד המקום הזה" (דב' א לא).

בספר דברים המשל מופיע בפשט הכתובים, ולא רק בפרשנות עליהם.

המדרש ממשיך ומדגים את אמירתו הראשונית שזה מקרא עשיר במקומות הרבה, ומשתמש בפסוקים נוספים כדי לתאר את היקף וטיב ההגנה של הקב"ה על ישראל במדבר: "התחיל מצטער – לקחו על זרועותיו,  כענין שנאמר: "אנכי תרגלתי לאפרים" וגו' (הושע יא ג). התחיל מצטער מפני חמה – פרס עליו בגדיו, שנאמר "פרס ענן למסך" וגומ' (תה' קה לט). הרעיב – האכילו לחם כענין שנא' "הנני ממטיר לכם" וגומ' (שמ' טז ד). צמא – השקהו מים שנא' "ויוציא נוזלים מסלע" (תה' עח טז)…".

מצד לימוד דרכי המדרש של חז"ל – יש כאן דוגמה יפה לאופן שבו הפרשנות של דברי תורה במקור אחד שואבת מדברי התורה והמקרא במקומות אחרים. המשל של חז"ל הוא הרחבה של משל מקראי. משכך – יחזור המשל ויבאר פסוקי מקרא נוספים, ויעניק להם אופי ציורי של המחשת יחסי אב-בן שבין ישראל לקב"ה.

על מנת להבין עוד – יש כמובן לפתוח גם את פסוקי המובאות שלעיל, בהושע, תהלים ושמות. ואידך זיל גמור.

(דברים חזון תשפ"ג)