ישנן בנות

שלא כמו מיואשי דור המדבר, מגלות לנו יוכבד ובנות צלופחד את חסד הנעורים, המאפשר אמונה והליכה בארץ לא זרועה

אחרי המגפה בשיטים נמנים בני ישראל בשמותיהם לקראת החלוקה לנחלות. הנמנים בשמותיהם הם הזכרים, אך מיד לאחר סיום מניין השמות, נמנים דוקא שמותיהן של חמש בנות: "וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחׇגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה". מנייתן בשמן קשורה קשר ישיר לשמו של אביהן: "לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן?"

הבנות מופיעות כשאין בנים. אם לבנות צלופחד היו אחים, לא היינו שומעים עליהן. התבוננות בפסוקי המפקד, מגלה לנו שדווקא יש שמות נשים שנמנו.

במניין שבט אשר: "וְשֵׁ֥ם בַּת־אָשֵׁ֖ר שָֽׂרַח", ובמניין שבט לוי: "וְשֵׁ֣ם  אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֙בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם".

נתמקד ביוכבד המקבלת מקום של כבוד כאימם של אהרן, משה ומרים – האישה השלישית המוזכרת במניין הפקודים.

מסתבר שחז"ל (ב"ב קיט-כ) חיברו עבורנו בין הנשים השונות המוזכרות בפרשה, ויוצרים קישור מעניין בין בנות צלופחד לבין יוכבד: "תנא, בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות הן […] צדקניות הן, שלא נישאו אלא להגון להן. תני רבי אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה. איני? והא אמר רב חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים, יולדת עד ששים. בת עשרים יולדת עד ארבעים. בת ארבעים, שוב אינה יולדת".

הגמרא אומרת שבנות צלופחד לא נישאו לפני גיל ארבעים, וממילא מקשה, כיצד אם כן זכו ללדת?

"אלא מתוך שצדקניות הן, נעשה להן נס כיוכבד. דכתיב : "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת? דאמר ר' חמא בר חנינא, זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב (במדבר כו-נט) "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" […] ואמאי קרו לה בת? אמר רב יהודה בר זבידא: מלמד שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר, נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו".

הדמויות הנשיות (כולל סרח) שבפרשתנו, זוכות להתנהלות ניסית ועל טבעית הקשורה לגילן. הזמן אינו ניכר בהן, והן מצליחות להרות וללדת גם בגיל מופלג (הכל יחסי). ואולי קו ישיר עובר בין נעורים, לידת בן במצרים שיושיע את ישראל, ובקשה לנחלת הארץ:

יש צורך ביכולת המופלאה להאמין באפשרות להיוולד מחדש ולחדש נעורים כדי לזכות לגאולה, ללידה, ולנחלת הארץ. שלא כמו המיואשים במצרים ומיואשי דור המדבר, מגלות לנו יוכבד ובנות צלופחד את חסד הנעורים, המאפשר אמונה והליכה בארץ לא זרועה, כפי שנקרא בהפטרה השבת: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

(פנחס תשפ"א)