הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מדינה יהודית מעצם מהותה היא מדינה שהמערכת הממלכתית שלה שומרת שבת. גם אם לכך מחיר, גם אם הדבר גורם לעומס יתר בימות החול – לא ניתן לדבר על מדינה יהודית כאשר המערכת הממלכתית שלה מתעלמת מיום השבת. זו צריכה להיות אבן-הפינה לכל עמדה של מי שזהותה היהודית של המדינה חשובה לו. לזה אין קשר לשאלת חירות הפרט, פתיחת מרכולים וכדו׳, כיוון שאלה פעולות שאינן מבוצעות על ידי המדינה, ועל כן ניתן לדון במה המדינה צריכה להתערב ובמה לא, ולהגיע להסכמים ולפשרות – לא על ההלכה, כי אם בשאלה האם זה תפקידה של המדינה. אולם כל עוד מדובר במערכת ממלכתית של פעולות המדינה עצמה – השבת חייבת להישמר במדינה יהודית.
קביעה מוחלטת זו מטילה אחריות גדולה על הממשלה, אך לא פחות מכך על גדולי ההלכה. שכן, ישנם מצבים שבהם קיומה של המדינה מחייב פעולות הנעשות בשבת, כגון פעולות ביטחוניות, אך לא רק הן. ועל כן, הדיון ההלכתי חייב להיעשות מהם אותם תחומים בהם מוטלת חובה הלכתית על המדינה לעשות דברים בשבת.
ביסודו של דבר, אנו מכירים שלושה מעגלים הלכתיים אפשריים.
ראשון בהם הוא מתיחת המושג ״פיקוח נפש״ למחוזות רחוקים. חלק מפוסקי ההלכה הלכו בדרך זו, כאשר הם עסקו (לדוגמה) בפעילות המשטרה בתחומים שאינם פיקוח נפש ישיר, בהפעלת בתי חולים בשבת אף על פי שנעשות בהם הרבה פעולות שאינן פיקוח נפש ישיר וכדו׳. היתרון ההלכתי הגדול בכך הוא שמדובר בכלי הלכתי מוכר לנו, אולם הבעיה הקשה היא שאכן מתיחת הגבולות נראית פעמים רבות כצביעות וכהתחמקות.
שני בהם הוא הורדת רמת האיסור, כגון פעילות על ידי גויים, או גרמות למיניהן. חשוב ראשית להדגיש כי משום מה אנשים מתירים לעצמם דברים רבים על ידי גויים, על אף שההלכה אינה מתירה אותם. ברם, שימוש בכלים אלה נראה בעייתי מאוד מבחינות רבות – הן מבחינה מעשית (כמות העובדים הגויים שמדינה תזדקק לה תביא לברית בין ׳עדאללה׳ לשומרי ההלכה, שתפתור את כל בעיות התעסוקה של האזרחים הלא-יהודיים, ועוד רבים אחרים), והן מבחינה הלכתית, ברמה העקרונית של יום עבודה מלא, אלא שהוא ייעשה ב׳גרמות׳ ובכל מיני טכסיסים הלכתיים.
שלישי בהם הוא כינונו של תחום ׳הלכות מדינה׳, שהוא הדבר שאנו זקוקים לו ביותר, אך הוא גם הבעייתי ביותר. הלכה נפסקת בעיקר מתוך מסורת הלכתית, ואין לנו מסורת הלכתית של ״הלכות מדינה״. לא זו בלבד, אלא שהסכנה שהגדרת ״הלכות מדינה״ תעמוד בבסיס הפסיקה היא שכל דבר יוגדר כצורך של מדינה מודרנית (כגון: פתיחת שדה תעופה בינלאומי בשבת), ומכאן ועד הפיכת יום השבת ליום חול מלא המרחק קטן מאוד. ואף על פי כן, אנו מוצאים בדברי גדולי התורה בימי הקמת המדינה שימוש בהלכות מדינה בנושאים מגוונים (כגון: היחס למי שאינו יהודי), וכן בדברי הרבנים עוזיאל, הרצוג, ישראלי, גורן ועוד – כולם זכר צדיקים לברכה.
המשבר הנוכחי הוא הזדמנות עצומה שמוטלת לפיתחם של נאמני התורה לפעול מתוך עמדה שעיקרה יכולת ההלכה ליטול אחריות על קיומה של המדינה היהודית ההלכתית והמודרנית כאחד, ואם אכן נעמוד באתגר זה – אפשר שתהיה כאן בשורה גדולה לחזון המשמעותי ביותר. (וישלח תשע"ח)
