מעטים מול רבים

עם ישראל מצא את עצמו לא פעם אחת בהיסטוריה היהודית נלחם תוך נחיתות מספרית באויביו

בפרשתנו מופיעה דילמה [כלשון רש"י] טיפוסית של מיעוט הנאלץ להילחם מול רוב. משה רבנו מציג זאת בפני העם העומד להיכנס לארץ כך:

”כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם" [דברים ז', יז'–יח'], וגם מזהיר כי לאחר ניצחון קיימת סכנה שמא יגבה לב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" [ח', יז'] או לחילופין יחשוב העם כי בזכות ולא בחסד ניצח במלחמה. גם מכך מזהיר הכתוב: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלוקיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" [ט' – ח'].

הנצי"ב מסביר זאת כאזהרה מפני שתי טעויות: א- אסור לחטוא בעודף ביטחון עצמי, שלא נחטא במה שחטאו הגויים שנגדם נלחמנו. ב-  אסור לחשוב שגם אם נחטא, ה' בכל מקרה לא יגרום לכך "שלא ייחרב וישום [מלשון שממה] א"י בשום אופן אפילו יעבדו ע"ז, שהרי הוא יתברך חפץ מאוד ביישוב א"י", אלא, כל עוד עם ישראל הולך בדרך ה' מובטחת לו עזרת ה'.

ואכן, עם ישראל מצא את עצמו לא פעם אחת בהיסטוריה היהודית נלחם תוך נחיתות מספרית באויביו – ממלחמות החשמונאים ועד מלחמות ישראל בדורנו. ברבות מהן עמדנו כמעטים מול רבים ובע"ה ניצחנו. מאז נוצרה האסטרטגיה להפריד בין האויבים על מנת שלא נצטרך לעמוד מול כולם בעת ובעונה אחת.

דילמה קשה כזו עמדה בפני דוד בן גוריון בצאתו לתוכנית ההתקפית הראשונה – תוכנית ד', באדר תש"ח. מצד אחד  הכיר בן גוריון בחשיבותה ההיסטורית והאסטרטגית של ירושלים. לאור זאת, היה צורך לגייס את מיטב הכוחות הלוחמים על מנת לפרוץ את המצור על העיר. כ- 1,200 חיילים גויסו לטובת מבצע נחשון. מצד שני אי אפשר היה להפקיר את הגזרות האחרות ובעיקר בגליל, ולקחת מהן את כוח האדם המיומן שעמד בחזית מול צבא קאוקג'י, שהציב בסיס רציני בצפון השומרון. בן גוריון הכריע על מתן עדיפות למערכה על ירושלים בכוח אדם ובנשק. עם זאת, לא גויסו חיילים מן הצפון למערכה זו, שכן ברור היה שמול הכוח הסדיר והיותר מיומן של קאוקג'י יש לנייד כוחות מנקודה לנקודה בצפון.

כאמור, "צבא ההצלה" של הליגה הערבית בפיקודו של קאוקג'י שהורכב ממתנדבים סורים ועיראקים וגם מעט לבנונים וערביי א"י, קבע משכנו בכפר ג'בע בצפון השומרון. כוונת קאוקג'י הייתה לפרוץ דרך עמק יזרעאל לכיוון חיפה. המכשול העיקרי בדרכו היה קיבוץ משמר העמק.

בהתקפה הראשונה ב- 4 באפריל על הקיבוץ לא היו די חיילים בסביבה ואנשי המשק עמדו לבדם מול חטיבה שלמה מצבא קאוקג'י. ההתקפה החלה בהפגזה ממושכת על בנייני הקיבוץ וגרמה לפגיעות קשות בנפש וברכוש. דווקא כשהתקדמו והגיעו לעת ערב עד לגדר הקיבוץ, בחרו משום מה להפסיק את הקרב. בתיווך הבריטים הוסכם על הפסקת אש ל -24 שעות.

את זמן ההפוגה ניצלו כוחותינו הן לפינוי הפצועים והילדים, והן לתגבור כוחות. 4 פלוגות – מגולני, פלמ"ח, אלכסנדרוני וכרמלי הובאו ממקומות שונים בצפון וחיפו על נחיתות בכוח אדם מיומן במקום עצמו. לרוב הלוחמים הייתה זו טבילת האש הראשונה. עובדה זו, בנוסף לנחיתות בכוח האדם, גרמה כמה פעמים לנסיגה משטח שנכבש עקב תשישות הלוחמים. למרות זאת, עמדו הכוחות בגבורה מול צבא גדול יותר וחמוש בנשק רב יותר וטוב יותר. פעמיים נעצרו כוחות קאוקג'י באופן מפתיע, דווקא כשהיו בעמדת יתרון. פעם אחת נסוגו עם רדת החשיכה ובקשו מהבריטים להשיג הפוגה. בפעם השנייה, שבוע לאחר מכן, בעת הקרב המכריע, הופיע לפתע נשק חדש, אשר הגיע לכוחותינו היישר מן האונייה הצ'כית 'נורה' שעגנה בנמל ת"א. היו אלה מרגמות חדשות וטובות יותר. מספר הפגזים שהוקצו לכוחות היה מוגבל. אבל אחד מהם פגע במצבור פגזים וגרם לפיצוץ אדיר ממנו נהרג אחד ממפקדי 'צבא ההצלה'. הערבים המופתעים נסוגו מפחד 'הנשק החדש' לבסיסם. המעטים ניצחו את הרבים אשר פחד ה' נפל עליהם והם מצטערים על נסיגה תמוהה זו עד היום הזה.

Yaakovspok1@gmail.com

(עקב תשפ"ג)