הרב יגאל גרוס
התורה כותבת בפרשת השבוע על כך שהקב"ה מביא את עם ישראל לארץ שבעת המינים, בה יאכלו לשובע. הגמרא לומדת מפסוקים אלו את החובה לברך לאחר המזון. השבוע נראה אם המחלוקת האם ברכת מעין שלוש הינה מדאורייתא או מדרבנן, וכן איזו ברכה אחרונה מברכים אחרי אכילת שלווה.
מחלוקת התנאים
הגמרא במסכת ברכות (מד ע"א) מביאה מחלוקת בין חכמים לרבן גמליאל, איזו ברכה אחרונה יש לברך על שבעת המינים. דעת חכמים שברכתם מעין שלוש, ואילו לדעת רבן גמליאל יש לברך ברכת המזון. כפי שממשיכה הגמרא ומבארת, מחלוקתם תלויה בדרישת הפסוקים שבפרשתנו (דברים ח, ח – י).
בפרשתנו שלושה פסוקים רצופים: הפסוק הראשון מפרט את שבעת המינים "ארץ חיטה ושעורה…". הפסוק השני מציין שבארץ ישראל לא יאכלו לחם מתוך דוחק "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". הפסוק השלישי מורה שנאכל, נשבע ונברך את הקב"ה "ואכלת ושבעת וברכת". מפסוק זה לומדת הגמרא בברכות (כא ע"א) שיש חובה מדאורייתא לברך ברכת המזון.
רבן גמליאל סובר, שמכיוון שהפסוק שמדבר על שבעת המינים (הפסוק הראשון) והפסוק שמדבר על ברכת המזון (הפסוק השלישי) סמוכים, יש לברך ברכת המזון על שבעת המינים. חכמים חולקים וסוברים, שמכיוון שבין שני הפסוקים מופיעה בפסוק השני המילה 'ארץ' ('ארץ אשר לא'), היא מפסיקה בין הפסוקים ומורה שעל שבעת המינים לא מברכים ברכת המזון.
דאורייתא או דרבנן
נחלקו ראשונים לדעת חכמים הסוברים שיש לברך ברכת מעין שלוש, האם ברכה זו מדאורייתא:
א. לדעת הרשב"א (ד"ה רבנן), גם חכמים סוברים שברכת מעין שלוש מדאורייתא, והראיה לכך היא שגם הם כמו רבן גמליאל לומדים את החובה לברך ברכה זו מפסוקי התורה. כשיטה זו נקטו הרבה ראשונים, וביניהם בעל הלכות גדולות (מובא בטור או"ח רט) הטור (שם), הריטב"א (שם) ועוד.
ב. הרמב"ם (ברכות ח, יב) חלק על שיטתם וסבר שברכת מעין שלוש היא מדרבנן, וכך פסק גם רבינו יונה (לב ע"א בדה"ר). את ראיית הרשב"א שהברכה מדאורייתא שכן היא נלמדת מפסוקים הם דחו, לדעתם הפסוקים הינם רק אסמכתא בעלמא, דהיינו פסוקים שחז"ל הביאו רק כדי לבסס את שיטתם.
להלכה צעד השולחן ערוך (רט, ג) בעקבות הרמב"ם שברכת מעין שלוש מדרבנן, ולכן במקרה בו יש ספק אם ברכו ברכת מעין שלוש – אין לברכה שוב, שהרי ספק מדרבנן לקולא. עם זאת כיוון שראשונים רבים סוברים שברכה זו דאורייתא, המליצו האחרונים שהמסתפק אם בירך ברכת מעין שלוש, יאכל מאכל נוסף שברכתו מעין שלוש, וכך יוכל לברך בוודאי מעין שלוש ולפטור גם את הברכה שהסתפק לגביה. כמו כן, לכתחילה יש לברכה לכתחילה בישיבה ובמקום האכילה ובדומה לברכת המזון.
ברכת השלווה
כנזכר יש לברך מעין שלוש על שבעת המינים, אך מה יהיה הדין בקשר לשלווה? הגמרא במסכת ברכות פוסקת (לז ע"א), שהאוכל חיטה חיה או מבושלת (= שלווה), כאשר הגרגירים אינם דבוקים אחד לשני, עליו לברך לפני האכילה בורא פרי האדמה. אולם, הגמרא לא כותבת מה מברכים אחרי אכילת מאכל זה, ויש מקום להסתפק בעניין:
מצד אחד, מדובר בפרי משבעת המינים (חיטה) כך שלכאורה יש לברך ברכת מעין שלוש כפי שמברכים אחרי כל פרי אחר משבעת המינים. מצד שני, בניגוד לענבים וזיתים שרגילים לאוכלם חיים, את החיטה בדרך כלל טוחנים ומכינים מהקמח לחם, לכן יש מקום לומר שלא יברכו מעין שלוש ברכה המיועדת למאכלים חשובים, אלא רק בורא נפשות.
למעשה נחלקו הראשונים: דעת הרמב"ם (ברכות ג, ב), הרשב"א (ד"ה ורבנן) ורוב הראשונים, שכאשר כוססים חיטה מברכים עליה בורא נפשות. ר"י (תוספות לז ע"א ד"ה הכוסס) לעומת זאת נקט בגלל הספק, שלכתחילה טוב לאכול שלווה בארוחה שאוכלים בה לחם, וכך ברכת המזון תפטור את הספק, וכן כתב גם הרא"ש (ו, ט).
להלכה השולחן ערוך (רח, ד) פסק מעיקר הדין כדעת הרמב"ם, שמברכים לאחר שלווה בורא נפשות, אך הוסיף את דעת הרא"ש, שלכתחילה טוב לאוכלה בתוך הסעודה. אפשרות נוספת על מנת לצאת ידי חובת לכל השיטות היא לאכול מאכל שברכתו האחרונה וודאי מזונות, ועוד מאכל שברכתו האחרונה וודאי בורא נפשות, וכך השלווה תיכלל בברכה האחרונה של אחד המאכלים.
(עקב תשפ"ב)
