הקרב על התודעה  

לתודעה האנושית יש השפעה מכריעה בתחומים רבים. המפתח להצלחה והיכולת להתמודד עם אתגרים קשים, תלויים בתודעת המסוגלות ובדימוי העצמי. בעזרתם ניתן לגייס את תעצומות הנפש והכוחות הנדרשים כדי להתמודד עם אתגרים קשים ועם משברים. ה'מסוגלות' היא מרכיב שקשה להעריך את עוצמתו. 'הערכת יתר' של המסוגלות עלולה להביא ללקיחת סיכונים לא מחושבים, לכישלון ולהתנפצות אל קרקע המציאות. 'הערכת חסר' של המסוגלות, גורמת לוויתור מראש על ההתמודדות עם האתגר.

ה'מסוגלות' תלויה ברמת המוטיבציה של האדם להתמודד עם האתגר. ככל שרמתה עולה כך תעלה ותתחזק רמת המסוגלות הקיימת, ותאפשר להתמודד עם אתגרים גדולים יותר. לשם כך נדרשת אמונה והכרה בחשיבות היעד שאותו מבקשים להשיג.

'תודעת המסוגלות' קיימת גם ברמה הלאומית, והיא משפיעה על הנכונות של העם להתמודד עם אתגרים לאומיים. היא היתה מרכיב אסטרטגי במימוש המשימה של ירושת הארץ כפי שלמדנו בפרשתנו.

בפתיח של הפרשה מתייחס משה רבנו להתמודדות המורכבת עם האתגרים הלאומיים -הרוחניים והביטחוניים הצפויים לעם ישראל בכניסה לארץ: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ד' אלקיך לפרעה ולכל מצרים וגו'" (דברים ז יז-יח). זוהי 'הערכת מצב' אסטרטגית לאומית מן המעלה הראשונה. מצד אחד התייחסות למציאות אסטרטגית מאתגרת שעלולה להרתיע את העם – ההתמודדות מול 'גויים רבים'. ומצד שני, חיזוק 'תודעת המסוגלות' של העם, שביכולתו להתגבר על האתגר הקשה, וחיזוק האמונה בקב"ה שיסייע להם.

'תודעת המסוגלות' נותרה מרכיב אסטרטגי במימוש המשימה של ירושת הארץ עד היום הזה.

ההתייחסות לתחושת המסוגלות כמרכיב אסטרטגי עומדת ביסוד מחלוקת פרשנית מפורסמת בהמשך פרשתנו: "ואמרת בלבבך! כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה! וזכרת את ד' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל! וגו'" (דברים ח יז-יח).

ה'תרגום יונתן' מתרגם זאת כאזהרה: "הוו זהירין דלא תימרון בלבכון חילן ותקוף ידן קנו לן ית נכסיא האילין" (שם). אזהרה חמורה של התורה לאדם ולעם שלא לנכס לעצמם את ההצלחה הכלכלית והבטחונית כאילו: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה!' ולשכוח את העזרה מהקב"ה.

מאידך גיסא, מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל חזר באוזנינו פעמים רבות על דברי הר"ן בדרשותיו, שיש מקום לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה!" ואף מצוה לומר זאת! שההצלחה נזקפת לזכותו של מי שהתאמץ ופעל להשגתה, אלא שיש לזכור שהכח לפעול ולהצליח ניתן מאת ד': "רצה בזה כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים (תכונות ומסוגלות א.ש.), כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא, והוא אומרו 'וזכרת את ד' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. לא אמר וזכרת כי ד' אלוקיך נותן לך החיל, שאם כן היה מרחיק שהכוח הנטוע באדם לא יהיה סיבה אמצעית באסיפת ההון ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה – תזכור נותן הכוח ההוא יתברך" (דרשות הר"ן תחילת דרוש עשירי).

השלילה של 'כוחי ועוצם ידי' עלולה להביא לאבדן האמון ביכולת להתמודד עם אתגרים קשים. אומה או יחידה צבאית שאינה מאמינה במסוגלותה היא חלשה מאחרות. המעטה בערך העצמי, במקום שנדרש אמון ובטחון עצמי כדי לפעול, ולגייס תעצומות נפש היא 'עצת היצר' ולא ענווה: "אך ידועה עצת היצר בזה, שבבוא דבר מצוה כזו לידו, עושהו לעניו, לאמר: אני הפחות שבעיר, ודברי בודאי לא יתקבלו כלל, למה אשחית את דברי חנם? אבל כאשר יתבונן האדם בעצמו, יראה שהיא רק עצת היצר וכו'" (שמירת הלשון ח"א שער התורה  פ"ו).

(עקב תשפ"ג)