קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)כאשר מקימים קבוצה חברתית חדשה, בין אם מדובר בארגון עסקי, משפחה או אומה, חברי הקבוצה יוצקים לתוכה תרבות. במקרה של ארגון עסקי, ניתן לראות את היזמים או את חברי ההנהלה חושבים על ערכי הארגון החדש ועל הדרכים שבהן ניתן יהיה לפתח את התרבות שתחזק את הערכים הללו. במשפחות, ההורים יחשבו על מנהגי הבית כדרך להטמיע ערכים בילדים (בין אם בהחלטה מודעת או בדרך אגב).
יחד עם זאת, לאורך הזמן התרבות מושפעת מגורמים חיצוניים וגם משינויים שעוברים על חברי הקבוצה עצמה. היא אינה סטטית אלא משתנה כל הזמן. מעניין לעקוב אחר שינויים אלו.
אחת הדרכים לבחון עיצוב תרבות של עם היא בדרך שבה הוא חוגג את מועדיו. בברכת "על הניסים" שאנו קוראים בחנוכה מוזכר הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה: "עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם…". בסוגיה העוסקת בחנוכה במסכת שבת יש דגש על נס פך השמן. הוא גם המוקד בבית שעוסק בחנוכה ב'מעוז צור': "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים".
אולי נצליח בימים אלו ליצור רובד חדש לתרבות המשותפת שלנו – של ניצחון וזקיפות קומה
בימי העלייה לארץ, טרם מלחמת העולם השנייה וקום המדינה, היה רצון להבדיל את העם החלוץ והציוני מהיהודי הגלותי של העבר, וחנוכה היה יעד ברור לעיצוב התרבות. חנוכה הוא חג שמעבר למשפחתיות שבו, הוא נכנס גם לקהילה ולטקסים בגני הילדים. מתוך כך עלה צורך בכתיבת שירים שילוו את החג ויטעינו אותו במסרים חדשים המתאימים ליהודי החדש. כך המסרים התחלפו והתעדכנו ל"ביוונים נלחמנו ולנו הניצחון" ('הבה נרימה' 1936) ו"על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" ('ימי החנוכה' 1930) ועד ל"נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו" ('אנו נושאים לפידים' 1936).
בחג החנוכה השנה ניזכר לא רק בניסים ובקרבות של "הימים ההם", אלא גם במלחמה ממשית "בזמן הזה". השאלה שעולה היא איך יוצרים איזון בין חיזוק המורל, רוח הקרב, האקטיביות המכבית והחתירה לניצחון לבין תפילה, הכרת הטוב ופרסום הנס.
אני לא בטוח שיש לי תשובה ברורה, אבל כשאני מנסה לחבר בין המוטיבים המשותפים לחג החנוכה הדתי לאורך הדורות לחג החנוכה החילוני-ציוני, יחזור ויעלה המוטיב של האור והאש.
האש, שיכולה להיות אבוקה, כלי מלחמה, ויחד עם זאת מאירה ומחממת. האור שהכהן הגדול מדליק במנורת המקדש יחד עם האש הגדולה שיורדת מלמעלה אל המזבח. אולי נצליח בימים אלו ליצור רובד חדש לתרבות המשותפת שלנו – של ניצחון וזקיפות קומה, של תפילה וגם של אחדות. "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".
