נתניהו- לך על זה

בעיניים שלי, יש הרבה מאוד סיבות טובות למה אנחנו, אזרחי המדינה הזו, יכולים להרגיש שלא בנוח עם 'עסקת הטיעון' שמתבשלת עם נתניהו. אבל באותה המידה, ובאותן עיניים שלי, יש סיבה טובה אחת מנצחת למה אנחנו כאזרחי המדינה הזו כן יכולים להרגיש בנוח יחסית עם עסקה כזו. עם קלון או בלי קלון. נתחיל בסייפא- למה לטעמי יש לברך על עסקה כזו. בלעדיה, ללא עסקה שכזו, ובאם נתבסס על תקדימים משפטיים, הסבירות היא שנתניהו יילך לכלא לכמה שנים. על עברות מרמה והפרת אמונים (גם אם נתעלם מסעיף השוחד שאולי יירד) נשלחו אנשי ציבור לכלא לחמש ואף לשבע שנים. חוץ מעניין 'מבחן בוזגלו' ו'למען ישמעו ויראו' (שאיני מזלזל בהם), למי זה טוב שנתניהו יילך לכלא? (חוץ מהרגשת סיפוק לחלק ממתנגדיו?).

אני, כמי שלא הצביע עבורו בכנסת וכמי שהתפלל שירד כבר מהנהגת המדינה נוכח התנהלותו שם בשנתיים האחרונות, אשמח אם העניין הזה של שליחת נתניהו לכלא, יימנע ממנו, ממשפחתו ומאתנו (גם במחיר של עסקת טיעון מקלה) מכמה סיבות. האחת- אגואיסטית. כליאתו של נתניהו (ח"ו) תיצור כאן בחברה הישראלית משבר, קרע עצום בעם. שכן, רבים בימין (וניתן לראות זאת בהתגייסות ההמונית והעממית לגיוס ההמונים שפתח ינון מגל לכיסוי ההוצאות המשפטיות של נתניהו), רואים על ספסל הנאשמים לא את הפרט בנימין נתניהו אלא את אנשי הימין האידיאליסטים כולם. כליאתו סביר שתיצור כאן צער, הלם ובתגובה- בלגן שלם. לתפיסתי, הקרע שהיה בזמנו, עם כליאתו של דרעי (שאגת אריה ונספחיה) הוא משחק ילדים לעומת מה שצפוי עתה אם נתניהו יילך לכלא.

והסיבה השנייה- נתניהו עצמו. עם כל הביקורת שיש לי על התנהלותו בשנים האחרונות, כאשר שם את מה שראה כטובתו שלו מעל טובת המדינה, אני לא מתעלם מהזכויות הרבות והעצומות שיש לנתניהו בחיזוק המדינה הזו בהיבט הביטחוני, הכלכלי, ובכלל. נכון שבעת מתן גזר דין בית משפט מתחשב בכגון זה. גם לנו כאזרחים מותר. להתחשב, לרחם. בעיניים שלי, עצם זה שנתניהו ייאלץ להיפרד מהזירה הפוליטית לכמה שנים (בהנחה שיש קלון, אך גם בלעדיו, לענ"ד אחרי 'עסקת טיעון' זה כבר לא יכול להיות אותו נתניהו) זה עונש כבד מספיק עבורו. נתניהו אחרי עסקת טיעון כבר לא יכול להיות אותו נתניהו שלפניה. אז, קודם לעסקה, ההסתה שלו נגד המערכת המשפטית היתה אדי הדלק עליהם הוא התרומם לגלי האהדה אליהם הגיע. עתה, אם יחתום על עסקה עם אותו מנדלבליט ואותה פרקליטות, איך בדיוק יראה פניו הזחוחות כמנהיג הימין? שאלה גדולה היא, בהנחה שאכן תיחתם עסקת הטיעון; כיצד יבוא אליה נתניהו ובעיקר כיצד ייצא ממנה. אם ירצה להיות קטן, הוא יסביר שאין לו אמון בכך שהמערכת המשפטית תוציא אותו טוב בהליך משפטי רגיל ולכן הסכים לעסקה, מה גם שהבין כי בדרך זו הוא מקרב את קיצה של ממשלת בנט-לפיד-מנסור עבאס, שכן בהעדרו, מפלגות ימין אחרות ישמחו להקים ממשלת ימין אמתית. כך הבטיחו בזמנו. אבל בעיניים שלי, אם נתניהו ישכיל לצאת בגדול, כפי שהוא אכן מסוגל וכפי שאכן ראוי לו, נכון לו יותר שלא יחזור על הכרזות בומבסטיות נגד המערכת המשפטית. שיחדל לערער על סמכותה ועל יושרה. שיכפיף טיפה את הראש, יודה לכל המעורבים בהשגתה, יודיע על יציאה מהפוליטיקה למספר שנים תוך הבעת תקווה שהממשלה, כל ממשלה, תדע לא רק לשמור על ההישגים העצומים שהוא כראש ממשלה הביא לישראל, כדוגמת הסכמי אברהם, המאבק הסמוי באיראן ועוד ועוד, ויפנה לאוהדיו ולכלל הציבור בתחינה: הגיע זמן פיוס. ושעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

בסיפור של עסקת הטיעון יש כמובן עוד מגוון 'רעשי רקע'. למשל, במישור הפוליטי. איך לכתו של נתניהו מהזירה ישפיע על הליכוד פנימה? האם ישכילו שם להעביר מהלך תקין ומהיר לבחירת יו"ר חדש ומוסכם? האם אתו יצטרפו מפלגות הימין והמרכז האחרות לקואליציה חדשה, ללא בחירות, ואז מפלגות השמאל ורע"מ ייזרקו לאופוזיציה בכנסת? האם אז הליכוד, שהיא המפלגה הגדולה, תעמוד בראש הקואליציה וראש הממשלה יהיה משלה? והאם אז תוחזר הברית הפוליטית עם החרדים? ו'ימינה' הפלורליסטית – היילכו שניים יחדיו? ועוד ועוד.

בפן המשפטי- האם הפרקליטות תגיע להבנות עם עורכי הדין של נתניהו בעשרה ימים שעוד נותרו למנדלבליט בתפקיד? ואם לא יספיק, האם מי שייבחר/תיבחר ליוהמ"ש החדש גם יהיה נכון לעסקת טיעון לה מתנגדים רבים בפרקליטות? וגם אם כן, האם בג"צ יאשר את עסקת הטיעון הזו? להזכירכם, להסדר הטיעון בזמנו עם הנשיא לשעבר קצב, שנתן לו רק מאסר על תנאי, הסכימו שני שופטים אך הנשיאה, בייניש התנגדה לעסקת הטיעון הזו, הסדר שקצב חזר בו מהסכמתו לו וחטף שבע שנים בכלא!

"מישהו הראה לי"

הקדמה. אינני רב, גם לא למדן. פעם, וזה היה מזמן, חלקתי כבוד לרבנים, ולו מכוח היותם רבנים. כך חונכתי בצעירותי, במדרשית נועם. לכבד רבנים באשר הם רבנים. מכוח התורה שלמדו ובעיקר- היותם מודל עבורנו ("התאבק בעפר…"). אבל מה לעשות, ובשנים האחרונות נחשפתי-נחשפנו ליותר מדי מקרים של רבנים שהתנהגותם או התבטאויותיהם לא הוסיפו כבוד (בלשון המעטה) לתואר 'רב' שהם נושא מכוח הרחוב או מכוח הסמכה שקיבלו. גם היריבויות בין רבנים מובילים במגזרים שונים, החרמת ספרים, וזלזול קיצוני של רב ברב אחר (כשהאתרים הדתיים והרשתות חוגגים ומלבים), הם חלק מהתהליך הזה. (בהערת אגב, לעניות דעתי יש לכך 'תרומה' לא קטנה להיקף תופעת הדתל"שיות במגזר). ולכן, במקום המקצועי שלי כיום, אני מוצא עצמי לא אחת מבקר/תוקף דמות רבנית. האמינו לי- לא בכיף. ומראש אני יודע שאחטוף פה ושם, אבל עושה כן רק כאשר מרגיש שהגיעו מים על נפש.

כך הפעם, ולא בפעם הראשונה, על הראשון לציון, הרב הראשי יצחק יוסף. בדרשתו השבועית במוצ"ש האחרון, תקף כבודו את הרב חיים דרוקמן על כך שהסכים שרבני ערים יוכלו לגייר אם יהיה זה בהסכמת הרבנות הראשית. קראו בבקשה איך תקף. "אני תמה עליו, איך אתה מסכים, עם כל הכבוד לרב דרוקמן, הוא כמו מרן בתורה? הוא שווה לרב אלישיב? איזה פער! זה נורא, מה אתה חולק על מרן, מה אתה חולק על הרב אלישיב? המטרה שלהם היא לתת לרבני ערים 'שלהם' של שהם, אז מה אתה אומר שזה טוב? איזה טוב? זה גרוע ביותר". כן, שהם. הרב דוד סתיו, רב הישוב שהם וראש ארגון רבני צהר, הוא בבחינת 'סדין אדום' אצל הרב יצחק יוסף, ולא משנות העובדות. איזה עובדות? בהמשך האשים הרב יוסף את הרב סתיו ב'הקלות' שהוא נותן בגיורים. מאיפה הוא- הרב יצחק יוסף יודע? הוא בדק? ראה תיקי גיור של הרב סתיו? קרא את הרב סתיו לשיחה ושמע ממנו? לא. נייט. הרב יוסף מעיד בעצמו באותה דרשה: "הראה לי מישהו שהרב של שהם כתב". נו, שוין. מישהו הראה לו. מעניין איזה אינטרס ללכלך היה לאותו 'מישהו'. ככה חורצים גורלות? על סמך 'הראה לי מישהו' מוציאים לעז ושם רע על רב בישראל, 'אפילו' שהוא מארגון צהר? כך אמור לנהוג מי שעמד בראש בתי הדין הרבניים בישראל? אז עם כל הכבוד לרב יצחק יוסף ולמדנותו בהלכה, כשהוא מתנהג ככה הן כלפיי הרב חיים דרוקמן, מי שהקים עשרות ישיבות ואולפנות, צדיק ועניו מאין כמותו בהליכותיו, והן כלפיי הרב דוד סתיו, לא, הוא אינו חסין מביקורת. גם לא מהדיוט כמוני. אני רק מתקשה להבין איך זה שרבנים מהציונות הדתית, כולל ראשי ישיבות הסדר אותן תקף הרב יצחק יוסף הרבה פעמים, ממשיכים לעלות אליו לרגל. קצת כבוד לבית מדרש שלכם, אין לכם?

שלא כדרכו, הרב דוד סתיו העלה פוסט בו הגיב למתקפה של הרב יוסף עליו ועל צהר. "אילו היה הרב יצחק יוסף מרים טלפון ושואל מה עמדתי בנושא הגיור, קודם שייחס לי דברים שלא אמרתי מעולם, אפשר שעדיין היו בינינו אי אלו פערים, ויכולנו להישאר חלוקים. אילו היה טורח לשלוח את אחד מעוזריו לבדוק את אמיתות הסיפור השקרי שסיפר על הכשר שהענקתי כביכול למאפייה בנתניה, עדיין יכול היה לבקר היבטים כאלו ואחרים של מיזם הכשרות של צהר", כתב הרב סתיו בפייסבוק.

הרב סתיו המשיך: "מחלוקות, ואפילו חריפות וקשות, הן חלק מובנה מעולמה של הלכה ומעולמה של מנהיגות תורנית. ובלבד שתיעשינה בהגינות, ביושרה, ועל פי כללי הלכות לשון הרע. אך הרב יוסף בחר שלא לצעוד בדרך הזו. הוא בחר ללכת שבי אחר קטעי ציטוטים מסולפים שהובאו לפניו בשמי; ובחר לקבל ולהפיץ הוצאת שם רע מכוערת על כשרות-צהר ועלי.

"זו בחירה שאיננה ראויה למי ששימש בראש בית הדין הגדול של מדינת ישראל, ואמור להיות סמל ומופת למצוות 'בצדק תשפוט עמיתך'. בחירה שמדרדרת פעם נוספת את השיח הציבורי ופוגעת אנושות בכבוד התורה ובכבוד האדם", סיים הרב סתיו את התייחסותו לעניין.

ב'שורה התחתונה' של אותו שיעור שהעביר הרב יצחק יוסף, הוא איים כי אם חוק הגיור יעבור, הוא יורה לרבנות הראשית להקים ספרי יוחסין. האמת? אני לא מרגיש מאוים. קראו את מאמרו של הרב יובל שרלו בגיליון זה, ותבינו למה זה איום ללא שיניים.

מיהו ציוני?

לא אתפלא אם עסקת הטיעון המתקרבת של נתניהו מכניסה ללחץ את יאיר לפיד שמבין שלאחר החתימה על העסקה הזו יכול להתרחש 'מפץ גדול' פוליטי שיהפוך את הסכם הרוטציה שלו עם בנט לכזה שאינו שווה את הנייר עליו נחתם וחלומו לכהן כראש ממשלה יתפוגג באחת. אולי לחץ זה הביא אותו לכנות את 'מפלגת הציונות הדתית' כמפלגה 'אנטי ציונית', כהגדרתו. בדיוק הם. זה היה בישיבת סיעת 'יש עתיד', בתשובה לשאלה מדוע הגיש ערר על חוק האזרחות של ח"כ שמחה רוטמן מאותה מפלגה. לפיד השיב, כי הוא תומך בחוק האזרחות, ואף תמך בו כשהיה באופוזיציה, אבל "אני לא מוכן שהחוק יובל על ידי מפלגה אנטי ציונית. כמו שלא הייתי מסכים שהוא יובל על ידי בל"ד, אני לא מוכן שהוא יובל על ידי המפלגה של בן גביר". כבר הורגלנו בכנסת שחברי כנסת מצביעים נגד חוק שהם עצמם ממש ממש מסכימים לו, אך מתנגדים בהצבעה כי החוק מובא ע"י ח"כ או מפלגה יריבה. זה דבר רגיל שם, וכך לטעמי יכול היה גם יאיר לפיד להסביר את התנגדותו הפעם. התבטאותו הגסה – וכמובן הלא נכונה- ביחס למפלגת 'הציונות הדתית', רק מעמידה אותו באור מגוחך ובטח לא תועיל לו כשבהמשך הדרך יזדקק לשיתוף פעולה עם מפלגה זו.

יו"ר הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ' לא נשאר, כמובן, חייב ללפיד, והשיב לו בתקיפות, כפי שהוא יודע ורגיל. סמוטריץ': "מבחינתו של לפיד הציונות הדתית מספיק טובה כדי למלא את בתי העלמין הצבאיים אבל היא לא מספיק ציונית כדי להעביר איתה את חוק האזרחות. בטח לא ציונית כמו התנועה האסלאמית שאיתה הוא כרת ברית. ואת האיש הנאלח הזה, שמשווה את הציונות הדתית לבל"ד, בנט, שקד ואורבך הולכים להפוך לראש ממשלה. עכשיו תראו, מול כל פוליטיקאי אחר הייתה נדרשת כאן תגובה עניינית חריפה שמגנה את החוצפה, הצביעות ואבדן הדרך. אבל מול לפיד אין שום ערך להתייחסות רצינית. מדובר באיש שהוא מחולל קלישאות נבוב שאין שום משמעות לשום מילה שהוא מוציא מהפה".

ואתם יודעים מה? למרות היריבות הפוליטית בין 'ימינה' למפלגת 'הציונות הדתית', הייתי יכול לצפות גם מיו"ר 'ימינה', או לפחות ממספר שתיים שלו, איילת שקד, להגיד ללפיד עד כמה הוא טעה הפעם.

כוח הפשרה

אפרופו נטיעות הקק"ל בנגב. עטרה גרמן מ'מקור ראשון' ותאגיד כאן פרסמה, כי בשבועות האחרונים נפגשו יו"ר רע"מ ח"כ מנסור עבאס ויו"ר רשות מקרקעי ישראל ינקי קווינט מספר פגישות במטרה להגיע לפשרה על הנטיעות ולקראת הסדרות נוספות באזור. לדבריה, לאור פגישות אלה נעצרו העבודות לכמה ימים במטרה להגיע להסכמות, אך המהלך, כידוע, לא צלח.

האם נכון שגוף רשמי של המדינה ייכנס בכלל למו"מ עם 'בני הדודים' על היכן לנטוע עצים במדינת ישראל? מי הם בכלל שיקבעו לנו? נטיית הלב, ואולי גם השכל הישר, מוליכים לעמדה שאין מה להיכנס עם הישמעאלים האלה לדין ודברים. באנו לכאן, ארץ חמדת אבות, לבנות ולהיבנות בה, זו זכותנו ואף חובתנו, ואף ערל לא יעצור בעדנו.

זו, לענ"ד, יכולה להיות עמדתו של כל פרט ופרט ציוני שפוי. אלא, שבעיניים שלי, כאשר מדובר על ה'ממלכה', השלטון, מותר שייכנסו שיקולים נוספים, ובתנאי שהעמדה הנ"ל ממשיכה להיות נגד עיניהם כל הזמן והיא נקודת המוצא לכל דבר ועניין.

אם כלל יסוד זה מתקיים, הרי שלעניות דעתי, נציגי הממלכה, בין אם הם ראש הממשלה, שר, ח"כ או פקיד רלוונטי, רשאים, ואולי אף חייבים, לשקול שיקולים נוספים, שבד"כ אינם עומדים מול עיניו של אזרח מן השורה. מאזן אינטרסים, קוראים לזה. אם נחזור לעניין הנטיעות בנגב, רשאית המדינה, שוב- לענ"ד ובזהירות, לשקול גם עניינים – האם דרך פשרה כלשהי, תוכל המדינה לשלוט טוב יותר ומהר יותר מול האלימות של בדואים במקום. האם דרך פשרה כלשהי שהמדינה יכולה לחיות אתה, תגיע רגיעה לאזור למשך שנים. אתם יודעים מה? גם תיקון אפלייה מתמשכת וברורה יכול להוות שיקול.

מצד שני, אני לא בטוח ששיקול פוליטי, כמו הרצון שלא להרגיז את מנסור עבאס נוכח ההזדקקות לאצבעות שלו ושל חברי הכנסת של רע"מ כדי לשמור על הקואליציה, עומד בשורה אחת עם השיקולים האחרים שמניתי לעיל, למרות שאני יודע שבעיניים של היושבים על כורסאות עור הצבי בכנסת, לא אחת השיקול הפוליטי הוא המכריע בכל דבר ועניין.

ועניין הפשרה וההליכה בין הטיפות, מביא אותי לשתף אתכם בשלושה מקרים שהיה לי חלק בהם לפני כך וכך שנים, עת כיהנתי כמ"מ ראש עיריית פ"ת. המקרה הראשון- אל ראש העיר דאז, איציק אוחיון ז"ל, באו משלחת תושבים מהעיר וביקשו הקצאת קרקע או מבנה לפתיחת בית כנסת לקהילה הקונסרבטיבית בה הם חברים. אוחיון ז"ל, שהיה אדם מסורתי מאוד, מצא עצמו נבוך נוכח פנייה כזו מצד קונסרבטיבים. זאת ועוד. הקואליציה שלו אז נשענה בעיקר על מפלגות הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה. אם הוא יאשר את הבקשה, סביר שיחטוף על הראש מנציגי המפלגות הדתית-חרדיות האלה, אולי עד כדי פרישתם מהקואליציה. כדי לצאת מהעניין בכבוד, ראש העיר שלח אותם אליי. ממלא מקומו ומי שהיה אז יו"ר 'הבית היהודי' פ"ת. ישבתי איתם, שמעתי אותם ושקלתי ביני לביני- מאז נכנסנו לתפקיד אישרנו מספר מכובד של בתי כנסת אורתודוכסיים. בעצם, באיזו זכות אני יכול לסרב להם? גם הם תושבי פ"ת, משלמים ארנונה כמו האחרים, למה לאנ"ש מגיע, ולהם לא? זאת ועוד. היה לי ברור שאם נדחה אותם, הם יגרמו לכך שניפגש מהר מאוד בבג"צ, ומראש ברור מה יפסוק בג"צ. אז בשביל מה ללכת למהלך (שאתה לא שלם איתו) ובסוף תפסיד בין כה וכה? אישרנו להם אולם לתפילה, ושם הם מתפללים ומקיימים את פעילות הקהילה שלהם כבר שנים. לא שמעתי על איזה נזק שנגרם למישהו עקב כך. יתרה מכך. לתפילת שבת שם מגיעים לא מעט 'מסורתיים', 'לא דתיים' בהגדרה הקלאסית, שממרבית בתי הכנסת ה'קונבנציונליים' שלנו הם מדירים רגליהם. אז, טעיתי, או לא? (בהערת אגב, אחד מחבריי לסיעה אז, כשדיווחתי על העניין הגיב: "בגלל זה אתה לא תהיה יותר ברשימה". בסוף, גם הוא וגם אני לא, כ"א מסיבות אחרות…).

וסיפור שני מאותם ימים. הקהילה הלהט"בית הגישה בקשה למשטרה לקיים 'מצעד גאווה' ברחבי העיר. (באותם ימים היתה בציבור הרבה פחות הכלה לעניין הלהט"בי מאשר כיום). בדיון פנימי הועלתה הצעה 'לגייס' את הישיבות ואת החרדים, לקיים מצעד שכנגד, לפזר פעשקווילים נגד, יאללה בלגן. קול אחר באותו דיון הציע "לתקוף" את העניין מכיוון אחר, ושמענו לו. תיאמנו עם המשטרה שהמצעד ההוא ייצא בדיוק בשעה שנקבע, יעבור דרך רחובות צדדיים ככל שניתן, לא יעבור ברחובות שיש בהם בתי כנסת, ויגיע במהות האפשרית לנקודת הסיום שלו בפארק העירוני. כך היה, וחוץ מקומץ צועדים ועוד כמה שראו אותם ברחוב, לא נודע המצעד כי בא אל קרבו.

וסיפור שלישי, אולי החשוב מקודמיו. באותם הימים היינו עסוקים בבחירת רב ראשי לפ"ת. כשהגענו לרב מיכה הלוי לא היה קשה להבחין כי מדובר אומנם ברב ציוני לעילא ולעילא, אך בעיניים שלי הוא על הסקלה החרד"לית, ממש. לא בדיוק מה שחלמתי. אלא, שדווקא אחד הנציגים החרדיים במועצת העיר העיר את עיניי שהרב מיכה הלוי מאוד מקובל גם על הציבור החרדי בעיר – (וזה משהו חריג שרב ציוני יהיה כ"כ מקובל ואהוד עליהם) – וכשבוחרים רב, צריך לעשות את האיזונים הנכונים. אין מצב שדמות אחת תהיה מקובלת על כולם. כאן צריך להיכנס שיקול הדעת ומאזן האינטרסים. בחרנו ברב מיכה הלוי, וכיום, שנים לאחר הבחירה בו, אין ספק שההחלטה היתה נכונה, למרות חילוקי דעות שיש לי עימו פה ושם בסוגיות עקרוניות, כמו מתווה הגיור ואחרות. כבר למדנו שאין שלמות מוחלטת בעולם הזה, לא?

עם האוכל בא התיאבון

בעקבות הודעתו של השר לשירותי דת מתן כהנא, כי יוקם מסלול בחינה מקביל למסלול הבחינות לרבנות, המיועד לנשות הלכה המעוניינות לקבל מעמד שווה לרב, פנו תנועת נאמני תורה ועבודה וארגון קולך לשר, בבקשה כי המשרד לשירותי דת יכיר גם בקהילות בראשן עומדת אישה ויתקצב אותן. "המהלך חשוב לא רק בהקשר זה אלא חלק מתפיסה יותר רחבה של שוויון ודמוקרטיזציה בתקצוב שרותי הדת בישראל״, כתבה ליאת קליין, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה וקולך. אז נכון שנכון לעכשיו אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הקהילות האורתודוכסיות בראשן עומדת אשה, אבל כנראה שם צופים פני באות.

(יתרו תשפ"ב)