הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
שימוש במילה ״ברית״ כדי לבטא את עולם אמונתנו הדתית מכונן חיים עמוקים מאוד
״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״ (דברים כ״ט, ח) – מערכת רחבה של דיונים מתרחשת בעולם הדתי בשאלת המחויבות. שפת המחויבות, היונקת באופן עמוק ממהותם של החיים הדתיים, מרחפת בכל עת בחלל אוויר העולם.
קשה למצוא גוף חינוכי בעת הזו שאינו מתלונן על כך שבעולם בו אנו חיים – מילה זו אינה מהדהדת עוד. החליפה אותה שפה דתית אחרת, שלעתים עוסקת בהתחברות – בה עסק מו״ר הרב עמיטל זצ״ל פעמים רבות – ואת מקומה תפס הרצון ״לדייק״ ו״לכוון״, ובכך מעמידים את הממד האישי והרצוני ליסוד חיי האמונה. מטבע הדברים, כאשר אלה המילים היסודיות מדובר בחיים דתיים אחרים – שעיקרם הפיכת האדם עצמו למקור הסמכות, ולהכרעה מה מקיימים ומה לא מקיימים. עמדה דתית זו מנוגדת כמובן למהות החיים הדתיים, המבוטאים בכל ברכה שאנו מברכים: ״אשר קדשנו במצוותיו וציוונו״.
התאמת שפה דתית למציאות חיינו כשלעצמה – טובה היא. אולם, עקירת ממד עשיית רצון ה׳ מצד עצמו מחיים אלה – ממירה את מקור הציווי הא-לוהי בעשיית עצמנו כא-לוהים, ואין הדברים תואמים את מהותה של תורה, ואת החוקים והמשפטים הצדיקים שריבונו של עולם ציווה אותנו.
על כן, נכון הדבר לתור אחר שפה דתית עמוקה, שמחד גיסא אינה מנוגדת לעיקרון החובה לקיים את המצוות כולן, ומאידך גיסא היא נוגעת בשורש נשמתנו.
אפשר שנפתח בפנינו שער, כאשר אנו פוגשים את המילה ״ברית״, ביחס לקשר בינינו ובין הקב״ה. איזו עוצמה טמונה במילה ״ברית״: מחד גיסא, מדובר ברצון עמוק, ובהדדיות של קיבוע הקשר. מובעת במילה ״ברית״ נאמנות עמוקה, היונקת מהרצון החופשי לכרות קשר של קיימא, שאין בו אפשרות ניתוק. מאידך גיסא, היא כוללת בתוכה גם את החובה. כורתי הברית מתחייבים למלא את תפקידם בכינון המשמעות העמוקה של הברית. ואכן, אנו מוצאים בתנ״ך פעמים רבות את התביעה הא-לוהית מאתנו, כאשר היא מזכירה באופן מתמיד את העובדה שהוא מילא את חובתו בברית, ואילו אנחנו הפרנו אותה, ולא מלאנו את חלקנו בברית זו.
אנחנו כורתים ברית עם ריבונו של עולם, שיש בה התקשרות עמוקה, על כל גווניה. הדימוי הטוב ביותר הוא ״ברית הנישואין״ שכורתים איש ואישה. בלשון זו דיברו הנביאים, ובדרך זו ביארו פעמים רבים עניינים הקשורים לחיי האמונה. כבנישואין, יש בה רצון ואהבה עמוקים; כבנישואין, יש בה גם שפת חובות שבני הזוג חייבים האחד לשני.
שימוש במילה ״ברית״ כדי לבטא את עולם אמונתנו הדתית מכונן חיים עמוקים מאוד, שיש בהם רצון והתקשרות הנולדים מאהבה גדולה ומגמה משותפת, וגם הבנה שאנו נדרשים גם למלא את חובתנו בחיבור הזה. בכך אנו מעניקים עוצמות מחודשות לאמונתנו, ומשם והלאה נפתחים שערים שמביטים אל אופק מכונן.
(כי תבוא תשפ"ג)
