אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
אחד מיעדי מערכת החינוך הוא להוציא מהמערכת בתום 12 שנות הלימוד אנשים אופטימיים
תחילת שנת לימודים, עם כל ההתרגשות של שלום כיתה א', של ילקוט חדש ושל שנה חדשה שנפתחת, בצד כל אלו יש בה כדי לחדד ולחזק את השאלה – מהם היעדים החינוכיים שלנו? מה 'המוצר המוגמר' אותו אנו רוצים לראות בתום שתים עשרה שנות לימוד מכיתה א' עד סוף י"ב? מעבר למידע, לציונים, ליחידות בבגרות, ולחומר הלימודים השוטף- איזו דמות ואישיות אנו רוצים לראות לנגד עינינו בסוף הדרך? מה יהיו אמונותיהם, ערכיהם ומידותיהם של בוגרי מערכת החינוך? מה תהיה מידת ועוצמת המחויבות שלהם למשפחה, לקהילה, למדינה, למורשת ולכל מה שספגו מבית הוריהם ומתבנית נוף מולדתם? איזו ראיה אנו רוצים שהם ייפתחו כלפי הסובב אותם – ביקורתית? מפרגנת? מקטרת? מכילה?
שלוש מילים בפרשת השבוע כי תבוא, נותנות כיוון מסוים שיש בו כדי לענות על השאלות הללו.
הפרשה פותחת ועוסקת בכניסת העם לארץ ישראל: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ".
עם הכניסה לארץ, מתחילה מסכת חיים של נטיעת שורשים פיזיים וערכיים בארץ, בצד התיישבות היאחזות, והתחלת חיי שיגרה. הכניסה הזאת לארץ מצריכה הפשלת שרוולים, ושלוש ארבע לעבודה.
בשלב הזה, שמדרך הטבע לא הכל ילך חלק ויהיו קשיים ומשברים, עלולה חלילה להתפתח אצל התושבים החדשים תחושה של ייאוש, תסכול, אכזבה ואווירה של קיטורים וביקורת.
בדיוק כנגד המצב הזה, באה התורה ומציבה כיוון ונקודת מבט ראויה ואופטימית יותר, ראייה המתחברת לפעם הראשונה שהאדמה נותנת פירותיה. וכך מילות הפסוק: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ …וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה… וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב".
התורה מבקשת לפתח ראיית חיים אופטימית ואת רגש הכרת הטוב ותחושת השמחה.
תמיד יש על מה לקטר, אבל קיטורים והתבכיינות זו לא תוכנית עבודה. אף אחד לא מבטיח לאף אחד בארץ ישראל גן של שושנים ומנוחה על זרי הדפנה. אבל התורה כן מבקשת לראות את הטוב, היפה והחיובי, ולהעצים את השמחה והעין הטובה על הסובב.
לכן, עם קטיף הפרי הראשון, מבקשת התורה מהאדם לראות את חצי העץ המלא. לא את הקשיים ולא את החסרונות, אלא את פרי העץ שצמח וגדל בארץ זכת חלב ודבש, שזה לכשעצמו אמור לעורר שמחה על כל הטוב.
זה לא אומר שלא יהיו קשיים, ולא מבקשים מהאדם להיות נאיבי. התורה רק מבקשת מהאדם לכוון את המבט שלו לראיית הטוב, להכרת הטוב, ולנווט את חייו להיות בשמחה.
הרבה יעדים למערכת החינוך עם תחילת שנת הלימודים. אחד מהם הוא להוציא מהמערכת בתום שתים עשרה שנות הלימודים אנשים שמחים, אופטימיים, עם מחויבות ערכית גדולה, הנובעת מרגש הכרת הטוב.
(כי תבוא תשפ"ג)
