מערכת שבתון
הרב בני פרל
"אנרכיסטים" הוא גנאי שמוטח באלו שמפגינים נגד הממשלה או הרפורמה המוצעת. וכנגד, המפגינים גם הם מטיחים וטוענים שבכל אשמים פורום קהלת שהם "ליברטריאנים". אך מי שלמד את מקורות האידאולוגיות הללו, יודע שליברטריאנים ואנרכיסטים כל כך דומים, עד שקיים קושי להבין האם ובמה הם חולקים.
ספק אם אפשר למצוא קשר בין אותם בורגנים שבעים שבקפלן לתנועה האנארכיסטית אך ספק גדול יותר אם אותם המכנים אותם כך בזלזול מבינים מה הוא בכלל האנרכיזם, ועד כמה הוא זהה לליברטריאניזם שתורתו הודבקה לתומכים ברפורמה. ובכן, גם הליברטיניים וגם האנרכיסטים מתעבים את המדינה, ובכלל מתעבים כל צורה של שלטון. מבחינתם, כל אלו הם כלי לעריצות ושחיתות, תקלה בתולדות האנושות. אך האם ניתן לחיות ללא שלטון? משנת אבות מזהירה אותנו להתפלל בשלומה של מלכות משום שבלעדיה "איש את רעהו חיים בלעו" צריך לזכור שכאשר החכמים מבקשים להתפלל בשלומה של מלכות אין הם מתכוונים למלכותם של צדיקים ותמימים אלא למה שהיה בתקופתם, המלכות הרומית שהתאפיינה באכזריות מופרעת. ובכל זאת, חכמים ראו ערך בקיומה.
אחווה או מדינה?
השאלה בדבר האפשרות לקיים חברה ללא מדינה וממשלה, הופנתה לא פעם כלפי ההוגים הגדולים של התנועה האנארכיסטית שפרחה במאה התשעה עשרה, והתשובה שלהם הייתה פשוטה: אתם חושבים שיצר לב האדם רע מנעוריו ולכן יש למשטר אותו, ואנו מאמינים שהוא טוב מנעוריו, תסלקו את השלטון תראו איך בני האדם יגיעו ביניהם להסדרים והסכמות. המושג 'הסכמות' קריטי, משום שאחד מתפקידי המדינה הוא לטפל במקרים שבהם קיימים חילוקי דעות והרי תמיד יהיו חילוקי דעות. אבל, האנרכיסטים התעקשו שוב ושוב שאם נכבה את מנגנוני המדינה, אנשים יסתדרו ביניהם טוב יותר משום שטבע האדם הוא האחווה.
מיכאל בקונין היה ההוגה החשוב ביותר של האנרכיזם וכידוע, מצב האחווה שלו עם קרל מרקס היה איום, הם לא הפסיקו לקלל זה את זה ולפגוע זה בזה גם ברמה האישית. כך שגדולי המטיפים לאחוות האנושות, לא הצליחו לקיים אחווה זו אפילו בינם לבין עצמם. מרבית הוגי האנרכיזם ידועים במזגם הגרוע ובטבע המובנה שלהם להתכתש זה עם זה. חשוב להעיר שאנרכיסט בדרך כלל שונא קומוניסט למרות המקור המשותף, אולם מרקס ובקונין שנאו זה את זה לא רק בשל אידאולוגיה אלא בשל הטבע האנושי שככל הנראה לא עלה בקנה אחד עם התיאוריות שלהם.
וכאשר נשאלו ההוגים הליברטריאנים באשר לאפשרות להסתדר בלי מדינה, הם לא ענו תשובות ברורות, אך יש הבדל קטן בינם לבין חבריהם האנרכיסטים, בעוד שהאנרכיסטים חותרים להחרבת המדינות ומציאת חלופות אזרחיות, הליברטריאנים מוכנים לסבול את המדינה כל עוד הסמכויות שלה מאוד מצומצמות, מוגבלות ולא מתערבות. גם כאן יש להעיר שההאשמות שמאשימים את פורום קהלת בלאומנות וליברטריאניות הן האשמות שנובעות מבורות, ליברטריאן לא יכול להיות לאומן או פשיסט, כי הוא לא מסוגל לסבול שהמדינה תהיה בעלת משמעות.
הבדל משמעותי יותר בין שתי השיטות נמצא ביחס לממון. האנרכיסטים, בדומה למרקסיסטים שנואיי נפשם, רואים את הממון כעניין משחית. לטענתם, המשאבים שייכים לכלל ובעלות ותחרות הם שורש הרע, הליברטריאנים במסגרת הטענות שלהם לקדושת החופש, יטענו שזכותו של כל אדם לצבור הון ולא רק שזכותו לעשות כן אלא שבכך הוא תורם לשגשוג האנושות. אך, אם המדינה היא כל כך מגונה בעיניהם, כיצד תתנהל המערכת הכלכלית? הליברטריאנים יענו שנית, יש לצמצם את התערבות המדינה ולתת למה שנקרא "היד הנעלמה", להסדיר את מערכות הכלכלה והיחסים – אפילו זכויות עובדים יקבלו תיעדוף בשוק החופשי, משום שבעל מפעל יעדיף לתת יחס הוגן לעובדיו כדי ליעל את הייצור, כך ייווצרו איזונים טבעיים בין זכויות העובד לבין האינטרס של בעל המפעל. אותה יד נעלמה שהכלכלן והוגה הדעות אדם סמית תיאר, היא זו שאמורה לנהל את העולם ולא הממשלות.
הלכה אנרכיסטית
האמת, השיטות הללו לא נוסו אף פעם, הניסיונות הבודדים להקים קהילות אנרכיסטיות נכשלו חיש מהר, גם הקפיטליזם הליברטריאני לא נוסה במלואו מחשש מובן לניצול ועושק. חנינה סגן הכהנים שבפרקי אבות צדק, צריך מלכות. אולם, יש קהילה אחת שאחד המאפיינים המרכזיים שלה הוא אנרכיזם מובהק והיא סמל לרצף ויציבות. מדובר בקהילת שומרי ההלכה. לקהילה זו אין מדינה ואין שלטון, אין גם אף מנגנון וגורם מוסמך שיכול לקבל הסכמות או לייצר הסכמות ובכל זאת היא צלחה ושרדה במודל זה אלפי שנים.
הימים הראשונים שעליהם ניתן לעמוד הם אלו של שלהי הסנהדרין ותחילת ימי המשנה. מאז ועד ימינו אין הגמון ושליט שיקבע מה היא ההלכה הנכונה, והמחלוקות הן המצב המאפיין ביותר של קהילת ההלכה. אין הסכמות בשום פרט, אבל יש הסכמה רחבה להמשיך לשמור על ההלכה והסכמה זו צלחה ושרדה מהמורות קשות. מאות גוונים של קהילות ותתי קהילות, חוסר קוהרנטיות, סוגי תרבות ואוירה שונים ובכל זאת כולם שייכים לשומרי הלכה וחסיד שנתקע ללא מניין יסתדר גם עם בית כנסת מסורתי של עדות המזרח.
היה ניסיון לחדש את ההגמוניה ההלכתית על ידי הקמת הרבנות הראשית. במובן ההיסטורי זו בדיחה, שהרי קשה למצוא כיום שומר הלכה שבאמת מעניין אותו מה פסק הרב הראשי. לחיי היום יום שלו, הוא ישתמש ברבותיו מהשכונה או מהישיבה שבה למד. היו תקופות שפוסקים טובים היו רבנים ראשיים, הרב עובדיה יוסף הוא דוגמא מובהקת, אבל גם עליו חלקו רבים וצריך לומר את האמת, כוחו לא נבע ממוסד הרבנות הראשית אלא מיכולת הפסיקה שלו.
אנארכיה כמו זו של קהילת שומרי ההלכה אינה יכולה להיות מודל ברור ליחסי אזרח ומדינה אבל ניתן ללמוד ממנה על כך שכשם שבעולמה של ההלכה אין הסכמה ובכל זאת קהילת שומרי ההלכה עברה את ההיסטוריה הבלתי אפשרית שלה ושמרה על ייחודה, כך דווקא מודעות למצב הקיומי של אי ההסכמה האזרחית יכולה לייצר הסכמות רחבות ואולי סוג של אחווה. אותה אחווה שהאנרכיסיטים לא הצליחו ליישם, ואותה אחווה שהליברטריאנים לא ביקשו ליישמה.
תיקון אין סופי
נקודה נוספת קשורה לימים אלו ממש. שומרי ההלכה מתבקשים בכל יום וביתר שאת בכל שנה בתקופה זו, לקיים את מצוות התשובה. אלא שמצווה זו היא פרדוקסאלית, כדי לעשות תשובה עליך לעשות עבירה. כיצד ניתן ליישב פרדוקס זה מבלי להגדיר את התשובה כמצווה שבאה בעברה?
העולם של שומר ההלכה, בניגוד לעולמו של הקתולי, מכיר בעובדה שבעצם קיומו של העולם טמון חוסר שלמות. לא מדובר בתקלה אלא במהותו של העולם הזה. הוא נוצר פגום כדי להישאר כך וכדי שהאדם לעולם יעסוק בתיקון. התפקיד הנצחי של התיקון, הוא מהותו של הפעילות האנושית. גם הליברטריאנים וגם האנרכיסטים שואפים לעולם שלם, היעד שלהם מתאר עולם שבו שורה הרמוניה, בין אם היא הרמוניה של אחווה ובין אם היא הרמוניה של תחרות נוסח איין ראנד. יש יעד סופי ומוחלט שאליו יש להגיע ויש להביא את העולם כולו ליעד זה. תפיסות עולם כאלו יהיו מוכנות להחריב את העולם כולו כדי ליצור עולם שכולו מושלם… קהילת ההלכה המתייצבת למשימת התשובה פעם אחר פעם ובכל פעם יודעת שלעולם תהיה עוד פעם שבה נצטרך לתקן, קהילה כזו יכולה ללמד דבר או יותר מדבר על היכולת לייצר הסכמות מתוך הבנה שבסופו של דבר התוצאה תהיה פגומה וכך ראוי.
הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן, וראש מסלול גברים לאמנות ותיאטרון במכללת אמונה.
(ניצבים וילך תשפ"ג)
