מה הלווייתו של הרב קניבסקי זצ"ל אומרת עלינו?

עו"ד דוד קורצווייל

אנתרופולוגים וסוציולוגים פיתחו כלים וקריטריונים לאפיין חברות שונות, ואופני ביצוע השוואות ביניהן. ארגון האו"ם מבצע בדיקה של "מדד האושר העולמי" שממנו נגזרות השוואות בין מדינות העולם ומאפייני החברה שבתוכן. השבוע עלתה בליבי המחשבה שניתן להציע אבן בוחן נוספת כבסיס השוואה בין תרבויות וחברות שונות. אבן הבוחן תהיה מיהן הדמויות, בכל חברה וחברה, שפטירתן מוציאה את ההמונים מביתם למסע הלוויה?!

במצרים, הייתה זאת הזמרת אום כולתום והמנהיג גמאל עבד אל נאצר. בארצות הברית היו אלו הנשיא אברהם לינקולן וגם הזמר מייקל ג'קסון. בברזיל היה זה נהג המרוצים אירטון סנה, שבמותו הוכרזו שלשה ימי אבל לאומי. באנגליה הנסיכה דיאנה. בהודו המנהיג מהטמה גנדי ובאיראן המנהיג חומייני (רשימה חלקית).

ובהבדל חד, השבוע, במדינת ישראל, עורק התחבורה הראשי היה חסום מאז שעות הבוקר ובמרכז המדינה הזמן עצר מלכת. כל ערוצי הרדיו והטלוויזיה היו עסוקים משך כל היום בדבר אחד- לווית ענק של אדם שנפטר בשיבה טובה בערוב ימיו בגיל תשעים וארבע. הוא לא היה זמר, לא פוליטיקאי, לא נהג מרוצים, לא נסיך, ואפילו לא כיכב בטיק-טוק. הוא היה "בסך הכול" זקן מופלג ועני מרוד. ובמה זכה לכבוד מלכים? בכך שהקדיש את כל עיתותיו ללימוד תורה. אדם שכל עיסוקו ברוח ולא בחומר.

רבות נאמר על הרב חיים קניבסקי זצ"ל ואבקש להוסיף דברים פחות ידועים. בשנת 1970 התבקש הרב פרופ' שאול ליברמן להמליץ על מועמד לפרס רוטשילד בקטגוריה של מדעי היהדות. פרופ' ליברמן המליץ על אדם צעיר ולא מוכר שהיה אז בגיל 42 בלבד. היה זה הרב חיים קניבסקי שעד אז פרסם כבר ששה ספרים ייחודיים (הערות למסכתות הקטנות) וכן את הספר "קרית מלך" העוסק בציון מקורות הפסיקה של הרמב"ם, באותם מקומות שנושאי כליו של הרמב"ם התקשו באיתור מקורותיו של הרמב"ם.

מעבר להמלצה, המדברת בעד עצמה, הוסיף פרופ' ליברמן הערה שעליה מעולם לא העז איש לחשוב ובטח לא לומר: פרופ' ליברמן כתב שאותו מומלץ, רב צעיר ולא ידוע, עולה על אביו הסטייפלער (שהיה אותה עת מגדולי הדור וידוע בכל העולם)!

מה שאפיין השבוע את הלוויה, בשונה מהלוויות קודמות של גדולי דור, הנו המעורבות של הציבור הכללי ומידת הכבוד שחלקו לנפטר. אמנם בעיתון הארץ פורסמה כתבה, רווית שנאה, של אורי משגב שכותרתה "הלוויית קנייבסקי- היום שבו בוטלה החילוניות", אך דווקא פינותיו החשוכות של עיתון הארץ מלמדות כמה אור קיים במציאות. משגב טען, בין היתר, שהיה צורך בקיום הלוויה צנועה שלא תפריע למרחב הציבורי. אולם, מרביתו של הציבור החילוני ונציגיו מכל קצוות הקשת, התבטאו וסברו אחרת. כולם הרעיפו מילים על דמותו יוצאת הדופן של הנפטר, ועל התפעמותם מאישיותו.

בין הציבור הדתי-לאומי לבין הציבור החרדי קיימות מחלוקות עזות באשר לדמותם של החיים היהודיים, וממילא על דמותה של המדינה. אולם, תחת מיטתו של הרב קניבסקי שני הציבורים ניצבים כתף אל כתף כאיש אחד. קידושה של הרוח ולימוד התורה הם ערכי יסוד משותפים. הרב קניבסקי זצ"ל מהווה לכולנו את הפסגה אליה עינינו נשואות והיא מושא הערצה לכולנו.

בשנת 1934 התקיימה אחת הלוויות הגדולות בישראל (יחסית למספר התושבים בארץ). הייתה זאת לווייתו של המשורר חיים נחמן ביאליק. ארונו הגיע לנמל יפו ומשם נלקח לאולם אוהל שם. על פי תיאורי התקופה, ביום הלוויה הושבתה העבודה בתל אביב ונתלו דגלי ישראל בתוספת בד שחור כאות לאבל. בעיתון הארץ דובר על לווייתו של "פאר ישראל". אז לא הציעו לקיים לוויה צנועה שלא תשבית את העבודה. השבוע למדנו שהציבור הכללי דווקא מתקרב לתרבות אותם הימים, בהם מותו של ענק רוח מצדיק את השבתת המרחב הציבורי.

יום לווייתו של הרב חיים קניבסקי זצ"ל הוא היום שבו אנו מעלים על נס את פועלו ואישיותו, אך בה בעת ראוי ונכון להעלות על נס גם את דמותו של העם שלנו, ולפי אבן הבוחן המוצעת בפתיח המאמר: מי הן הדמויות שפטירתן מוציאה את ההמונים מביתם ומצדיקה את עצירת הזמן מלכת? השבוע עמדנו במבחן זה. אשרי העם שככה לו.

(שמיני תשפ"ב)