אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])אחד מהמנהגים הקשורים למסורת ליל הסדר הוא להשאיר כיסא ריק ליד שולחן הסדר. באותה מידה שרואים מי הגיע ומי נמצא ליד השולחן – רואים גם מי ומה לא הגיע. הכיסא הריק מבטא את הגעגוע למשהו שעוד לא התגשם. למשהו שמצפים לו. לחלום רחוק שבע"ה עוד יתממש. הכיסא הריק הוא תזכורת לכל מי שכבר לא נמצא, או שעדיין לא הגיע. בהתאם לנסיבות ולאירועים, אנו חשים למי הכי ראוי להקדיש את הכיסא הריק. בשנות ה-70 היו אלו אחינו לוחמי החופש מברית המועצות, הסירובניקים, אלו שהוגלו לסיביר. להם הקדשנו את הכיסא הריק. עבורם זעקנו "שלח את עמי". לפעמים הכיסא הריק הוא לנושא, לרעיון. שהרי אנחנו מתגעגעים לא רק לאנשים – אלא גם לערכים, לרעיונות ולמידות שלפעמים כל כך חסרות לנו.
בליל הסדר נקדיש כיסא לכל אחד מאחינו שנמצאים, לצערנו ולכאבנו, כבר מאות ימים בצרה ובשביה, נמקים במנהרות הרוצחים. גם ראוי שנקדיש השנה באופן סמלי את רעיון 'הכיסא הריק', שיבטא הכרת הטוב והוקרה לאנשים, לערך ולרעיון. לערך ההתנדבות ולמתנדבים הרבים בכל הארץ ובכל תחומי החיים הצבאיים והאזרחיים, אלו שמתוך אחריות ואהבת ישראל מקדישים במשך חודשים ארוכים את חייהם, זמנם, ממונם וכישרונם למען עם ישראל, ביטחון ישראל ומדינת ישראל.
ראוי שנקדיש את הכיסא הריק לחיילי צה"ל ולכל שאר כוחות ההצלה, הביטחון והמשטרה, כל אלו שבשעה שכולנו מסבים בשמחה ובביטחון לסדר – עומדים על משמר ארצנו. לכל אותם העושים את מלאכת הביטחון היומיומית האפורה בלי פוזות וכותרות אלא בפשטות, נושאים בעול עם חבריהם ועם כלל ישראל.
ראוי שנקדיש השנה את 'הכיסא הריק' לערך הערבות ההדדית שהתגלה במלוא עוזו, עוצמתו ותפארתו במהלך השנה וחצי האחרונות. הנכונות לעזור, להטות שכם וכתף, להיכנס תחת האלונקה ולשאת בעול הייתה מעוררת השראה, הציפה וחשפה לעין כל את הערך הנצחי והנעלה המגולם במשפט הידוע "כל ישראל ערבים זה לזה".
בליל הסדר ניצבים מולנו ולצידנו בשולחן מצעד הכיסאות הריקים, וכולם מבטאים את החסר, את הגעגוע, את האדם או הרעיון שכולנו רוצים בו, חפצים בנוכחותו. יש שיראו בכיסא הריק את חצי הכיסא הריק. במקביל, יש שיראו בו גם את חצי הכיסא המלא. חצי הכיסא הריק – כי יש עוד הרבה חסר והרבה מה לעשות כדי למלא את הכיסא הריק באדם או ברעיון. חצי הכיסא המלא – כי ב"ה יש גם הרבה על מה להודות. כך לאורך כל קורות ימי ישראל וההיסטוריה היהודית: ריק ומלא, דבש ועוקץ, מצה ומרור כרוכים זה בזה.
