דרכך אלוקינו – ומה עם דרכינו שלנו?

בתפילת יום הכיפורים פיוטי סליחות רבים, מהם קדומים מאוד. כאלה הם הפיוטים של הפייטן יוסי בן יוסי, בן המאה החמישית מארץ ישראל. כמו במקרים רבים אחרים, השארנו בנוסח התפילה רק חלקים קצרים או את הפזמון החוזר של הפיוט "דרכך אלוקינו" שנשתמר בנוסח האשכנזי. השתמרו שתי שורות הפזמון, והבית האחרון – זה ששורותיו מתחילות באות ת', מתוך פיוט שכלל 22 בתים מא' ועד ת':

תַּעֲלֶה אֲרוּכָה לְעָלֶה נִדָּף / תִּנָּחֵם עַל עָפָר וָאֵפֶר

תַּשְׁלִיךְ חֲטָאֵינוּ וְתָחוֹן בְּמַעֲשֶׂיךָ / תֵּרֶא כִּי אֵין אִישׁ עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה.

שורות הפזמון מופיעות במקור לסירוגין. אחרי בית אחד מופיעה במקור השורה: דַּרְכְּךָ אֱ-לֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ / לְרָעִים וּלְטוֹבִים וְהִיא תְהִלָּתֶיךָ, ואחרי הבית הבא, מופיעה השורה: לְמַעֲנָךָ אֱ-לֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ / רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים.

כאן אבקש לעיין בשתי מן המחרוזות שהשתכחו. המחרוזת שטוריה מתחילים באות ב':

בְּדַבְּרָךְ לָנוּ: שׁוּבוּ – פָּנֵינוּ הִסְתַּרְנוּ / בְּמִרְמָה בִקַּשְׁנוּךָ וְאֵלֶיךָ לא שַׁבְנוּ.

בְּטוֹב לֹא דְרַשְׁנוּךָ בְּרוֹב כֹּל שְׁכַחְנוּךָ  /–בְּעֵת הֵיצַר לָנוּ אֵיךְ תִּמָּצֵא?

פעמים רבות אנו עוסקים במושג "הסתר פנים", מציאות שבה קשה לנו לראות את נוכחות ה' מרוב קושי וצרות. הפייטן, שחי בתקופה קשה ומלאת צרות בארץ-ישראל, מחזיר את האחריות אלינו: אנחנו הסתרנו את פנינו, למרות שהקב"ה קרא לנו לשוב אליו. כמו האדם הראשון, ברחנו והסתתרנו מפני ה'. ההסתרה וההסתתרות לא התחילה בקושי ובמצוקות. אלא דווקא כשהכל היה טוב "בטוב – לא דרשנוך. ברוב כל – שכחנוך". לא תחזקנו את הקשר עם הקב"ה. לא הודינו לו על השפע והטוב, וממילא "בעת היצר לנו – איך תימצא?". פעמים רבות אנחנו שואלים את עצמינו למה מגיע לנו רע, אבל שוכחים לשאול את עצמינו האמנם אנחנו ראויים לשפע הטוב, ולאחריות שיש בו.

בית המתחיל ב-ה', מלמד אותנו על ההוויה הארצישראלית שבה נוצר הפיוט. הדימויים שבו מזכירים לנו את "ונתנה תוקף". עולם החקלאות של ארץ ישראל בשלהי הקיץ, אחרי שנלקחו גרעיני התבואה, וכל שנותר הוא המוץ והקש הריק שעל הקרקע. האסונות שאירעו לנו הם תוצאה של אותו ריקון. הקש היבש שהפכנו להיות:

הוּרַקְנוּ וְהֻוצַּגְנוּ כְּקַשׁ מִדָּגָן / הָיִינוּ כַּמּוֹץ וְאֵין דּוֹרֵשׁ לְאָוסְפוֹ.

הֲלֹא בְּהִלָּקַח דָּגָן בְּעִתּוֹ / הֻוצַּת לְשׁוֹן אֵשׁ בְּקַשׁ הַיָּבֵשׁ.

מתוך אלה, ומתוך כנות על אשמתנו שלנו במצבנו, אנו פונים לקב"ה ומבקשים את החסד של יום הכיפורים, דווקא מתוך ההבנה שאין לנו זכויות:

דַּרְכְּךָ אֱ-לֹהֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אַפֶּךָ / לְרָעִים וּלְטוֹבִים וְהִיא תְהִלָּתֶיךָ.

לְמַעֲנָךָ אֱ-לֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ / רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ דַּלִּים וְרֵקִים.

(האזינו תשפ"ד)