הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')אמנם יום הכיפורים הוא יום טוב, ו"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים" (תענית כו, ב), אך עם זאת הוא גם מבחן מאמץ גדול. אנו עוברים בו מבחני מאמץ פיזיים (צום, עמידה בתפילה), רוחניים (ריכוז בתפילה, כוונת הלב, הרהורי תשובה) וגם חברתיים (סליחה ופיוס). במה עלינו למקד את המאמץ שלנו? התשובה שלי במילה אחת היא: ברחמים.
מידת הרחמים היא מרכיב מהותי ומרכזי של יום הכיפורים. מטרת היום היא בראש ובראשונה לעורר את מידת הרחמים של הקב"ה. כך מסביר הרמב"ן את טיבם של הימים הנוראים וכותב: "בראש השנה מתייחד [הקב"ה] במידת הדין… וביום הכיפורים במידת הרחמים" (על ויקרא כג, כד).
ביום הכיפורים אנו מתמקדים בי"ג מידות הרחמים ומתבססים על דברי חז"ל: "שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". רב יהודה אף הוסיף וקבע: "ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: (שמות לד) הנה אנכי כורת ברית" (ר"ה יז, ב). כיוון שכך, נשאלת השאלה: מדוע הפטנט הזה לא בהכרח עובד? הרי כל כך הרבה מניינים אומרים כל כך הרבה פעמים י"ג מידות מדי שנה בשנה, ועדיין לא בא לציון גואל?
נראה שתשובת חז"ל היא שלא די באמירת מידות הרחמים, עלינו גם לאמץ אותן ולהטמיע אותן בהתנהגותנו. חז"ל לא אמרו: "כל זמן שישראל חוטאין – יאמרו לפני כסדר הזה", אלא "יעשו לפני כסדר הזה". האדם צריך להפוך את עצמו לחנון ורחום וארך אפיים. אפשר שהאמירות המרובות של י"ג מידות הרחמים נועדו לעורר אותנו להפנים את המסר ולהניע את עצמנו ללכת בדרכי ה' ולהתנהג על פי המידות הללו.
ביום הכיפורים אנו מתמקדים בעובדה, שבלי מידת הרחמים לא היה קיום לעולם. העולם נברא רק אחרי שיתוף מידת הרחמים (ב"ר יב, ח). בלי מידת הרחמים, לא היה עם ישראל שורד את חטא העגל ולא את שאר מעידותיו בהמשך הדרך, ובלי מידה זו לא היה לאדם סיכוי ביום הדין. רבי אליעזר אומר אף על אבותינו: "אילו היה הקב"ה בא בדין אפילו עם האבות, לא היו יכולים לעמוד" (ערכין ז, א).
ספר 'יונה', המסתיים בתמונה המיותרת לכאורה של הקיקיון, בא אף הוא להטביע את חותם הרחמים כמרכיב הכרחי בקיום האנושי, כאשר ה' אומר ליונה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן… וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה…?! " (יונה, ד, י-יא). יונה התקומם על הרחמנות הא-לוהית המוגזמת לדעתו, וה' הסביר לו באמצעות הקיקיון שבלי רחמים אין אפשרות להתקיים.
מהותה של מידת הרחמים היא התחשבות במגבלות ובנסיבות של האחר, ובכך היא מנוגדת למידת הדין שתובעת אמת אובייקטיבית מוחלטת, ומתעלמת מנסיבות מקילות. בעבודת יום הכיפורים אנו מבקשים התחשבות במגבלותינו, ומתבקש שאף אנו נדע להתחשב איש במגבלות רעהו. מידת הרחמים של ה' מביאה אותו להיטיב עם בני אדם ולסלוח להם על חטאיהם, וחיזוק של מידה זו אצלנו צריך להביא אף הוא לפיוס וסליחה ולרצון להיטיב עם הזולת.
יום הכיפורים צריך להזכיר לנו שהאמונה הדתית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר ורחום יותר, המגלה התחשבות וסובלנות כלפי האחר, ומביט במבט חומל ואוהב על השונה ואף המשונה. יום הכיפורים אמור לחזק את החתירה שלנו לבנות חברה אכפתית, רגישה וטובה יותר, בה אדם לאדם רחמן – רך-מן ולא אכזר – אך-זר.
מאז פרוץ המלחמה, אנחנו חווים תנודות קיצוניות בין שימוש ברחמים ובאמפתיה לבין יישום של מידת הדין בתקיפות ואף באך-זרות, כאשר שתי התכונות המנוגדות פועלות אצלנו בעצימות גבוהה. זה שנתיים אנו נדרשים להשתמש במידת הגבורה ובפעולות הנגזרות ממנה כלפי אויבינו כדי להבטיח את ביטחון ישראל, ובה בעת עולים וגואים בנו רגשות אמפתיה ורחמים כשאנו חושבים על החטופים, על פדויי השבי, על פצועי צה"ל ועל משפחות השכול. יום הכיפורים קורא לנו להתפלל שלא נצטרך להשתמש במידת הדין, ושנפעיל את מידת הרחמים בחיי היומיום באופן שידחוף אותנו לסייע ולהטיב לכל אדם כמיטב יכולתנו.
אנו מתפללים לה' שלוש פעמים ביום: "יהמו נא רחמיך" על הצדיקים והחכמים, על גרי הצדק ועלינו. יהמו נא גם רחמינו, ונתאמץ לאמץ את מידת הרחמים גם בחיינו. בכך נזכה שייפתחו לנו שערי רחמים, ונזכה, בתוך כלל ישראל, להיחתם בספרם של צדיקים.
