יעקב ספוקויני"וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה" [בתפילת 'ונתנה תוקף'].
בפשטות ה'תשובה' היא לשוב ולשמוע בקול ה', ככתוב: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" [דברים ל, ב]. על פסוק זה כתב ר' יצחק עראמה, ממגורשי ספרד, בספרו 'עקידת יצחק' כי התשובה כוללת שני חלקים: א. עזיבת הדרך הרעה; ב. לשוב ממנה אל היפוכה.
אין מדובר רק במובן האישי, אלא גם במובן הלאומי. לדעתו, עזיבת הגולה ושיבה לא"י תקרב את התשובה הפרטית. שכן, "כשיסור הריחוק מבינך לבינו, יסור הפיזור אשר בין קצתכם לקצתכם, גם ריחוקכם מארצכם כמו שנאמר 'וְשָׁ֨ב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה' אֱלֹקֶיךָ שָֽׁמָּה' [דברים ל, ג]. הקרבה בין ישראל לאלוקיו כרוכה בהגברת האחווה בין שבטי ישראל, והיא יכולה להתגשם רק כאשר ישוב עם ישראל לארצו.
בדרכו הלך הרב יהודה חי אלקלעי (1798-1878), ממבשרי הציונות. אלקלעי רצה לשבור את 'פרדוקס הגלות'. מחד גיסא, לשאוף לגאולה, ומאידך גיסא, לאסור על עלייה לא"י עד לביאת המשיח. הוא התעורר להציע הצעות מהפכניות בעקבות "עלילת דמשק" ב-1840. הקהילה היהודית בדמשק הואשמה ברציחת נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי לצורך שימוש בדמם בפסח. ההאשמה נתמכה בידי הקונסול הצרפתי. מעצמות אירופה הנוצרית תמכו באותו הזמן בשלטון מוחמד עלי, אשר פרש מהאימפריה העות'מאנית ושלט על סוריה ומצרים. תמיכה הנוצרים בשלטון עלי שימשה רקע נוח להפצת העלילה הנוצרית האנטישמית.
המעלילים נקבו בשמו של סַפָּר יהודי. זה נכלא, עונה, "הודה" בפשע ומסר שמות 7 "שותפים" – ראשי הקהילה. שניים מהם עונו למוות, אחד המיר את דתו והיתר עמדו במרים. השלטונות תפסו 63 מילדי הנאשמים וקרוביהם, שהורעבו בכלא, כדי ללחוץ על ראשי הקהל להודות במעשה שלא עשו.
יהודים נכבדים החלו לפעול למענם. בצרפת פעלו רוטשילד וכרמיה, מונטיפיורי פעל בבריטניה. מונטיפיורי וכרמיה נסעו לפגוש את מוחמד עלי במצרים. בזכות פעילותם, שוחררו היהודים העצורים. שנה אחר כך חזרה סוריה לידי הסולטאן העות'מאני, ולכן נסעו השניים לקושטא, לסולטאן, והשיגו "פירמאן" – צו מלכותי המכריז כי שקר העלילו על היהודים.
הרב אלקלעי התרשם מפעילותם וכתב: "מה שהתרחש בדמשק בא כדי להזהיר, כדי לעורר לבנו על חסרון ירושלים… עלילת דמשק היא אזהרה לשאננים בגולה, כי הם יושבים על עקרבים. אין דרך אחרת אלא להוציאם מן הגולה וליישבם בא"י. דבר זה יעשה באמצעות שרי ישראל (מונטיפיורי, כרמיה ובית רוטשילד) אשר אין גבול ליכולתם…"
מהי הדרך ליציאה מן הגלות? אלקלעי קבע שתחילה יש להתגבר רעיונית על פרדוקס הגלות. הוא הציע גאולה דו-שלבית: קודם 'גאולה טבעית' – באמצעות הקמת מדינה יהודית בא"י; ורק אח"כ גאולה משיחית. "הגאולה תבוא קמעא קמעא ותחילתה בשנת ת"ר שנת רצון לה'". אוסיף כי המושג 'תשובה' הוא גם מלשון שיבת עם ישראל לארצו ולא רק תשובה מעוון.
אלקלעי הכין תוכנית מעשית: לערוך כינוס "אספת זקנים" כנציגת היהדות הכללית מקהילות שונות. הנציגות תגייס כספים ותכשיר את העם לעלייה. אח"כ, בא"י, תדאג להם בצעדיהם הראשונים. בנוסף, תוקם קרן 'מִלווה לאומי' לאיסוף כספים לקניית קרקעות. האספה תשלח נציגים לניהול מו"מ עם מעצמות אירופה ועם הסולטאן הטורקי לרכישת א"י. מו"מ זה ייעשה בעזרת יהודים בעלי השפעה בעולם ועוד.
תוכנית זו מזכירה את תוכניתו של הרצל. האספה היא הקונגרס הציוני, והקונגרס הוא שבחר בהרצל לנהל מו"מ עם שליטי מדינות העולם. יש אומרים כי סבו של הרצל, שמעון לייב, שהיה שמש בבית הכנסת הספרדי בזמלין, עירו של הרב אלקלעי, שמע את רעיונותיו של הרב ודיבר עליהם בחוג המשפחה. בציונות התקיים רעיון התשובה הלאומית.
Yaakovspok1@gmail.com
