מגילת העצמאות מן התורה – מניין?

מיוחדת היא פרשת האזינו מכל פרשיות התורה, בהיותה, ברובה הגדול, נמנית על סוגת השירה. לנוכח היותה שירה היא גם נכתבת בשונה מפרקים אחרים של התורה, היא מאופיינת בכתיבה תבניתית ספרותית המכונה 'אריח על גבי אריח". אבל לא רק במבנה הספרותי היא שונה, אלא היא שונה בכך שהיא מעין עדות ותיאור תבנית מחזורית המאפיינת את ההיסטוריה הישראלית בהמשך הדורות.

בין ענייני שירת האזינו אנו קוראים על תוכנית החלוקה האלוקית, הקובעת: "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". עומד על פסוק זה המדרש ומסביר: "בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם, פירש תחומן לאומות העולם לכל אומה ואומה, כדי שלא יחיו מעורבבים, שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל, פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ יצב גבולות עמים". ובמדרש תנאים הבינו את הקביעה "יצב גבול עמים" כלומר: "קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל".

הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, מוסיף: הוא הציב את גבולות העמים והכין גבולות אלה לבני ישראל, אשר טרם נמנו. הוא אפשר לשבטים של עמים שונים לרשת מספר רב של ארצות, שם יעברו עמים אלה את התהליך שעובר על כל העמים: בעוד שהם משתלטים על הארץ, הארץ משתלטת עליהם. ארצם הפכה ל"גבלת עמים".

הארץ המובטחת אינה זכות שאינה ניתנת לערעור, ההיאחזות והישיבה בארץ מותנית בהתנהגותם של בני ישראל, פחיתות מוסרית והתפרקות מהמצוות יש בכוחה להביא לכך שהיא תקיא את יושביה מתוכה, כפי שקרינו בספר ויקרא: "ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקא הארץ את יושביה". יחד עם זאת אין מדובר בגט כריתות ובקרע בל ניתן לאיחוי שנוצר בין עם ישראל לארץ ישראל אלא מדובר בהקאה [Emesis], כשם שהקאה פיזיולוגית היא אירוע חריג במהלכו דוחה הגוף חומרים מזיקים, כך גם דוחה הארץ את עם ישראל מקום שהוא מגיע למצב המתואר בפרשה כ"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטוש אלוה עשהו".

ולמרות זאת התנועה המעגלית והמחזורית מבטיחה שעם ישראל על אף יציאתו מהארץ כעונש, עוד ישוב אליה, כפי שמתארת לנו הפרשה בקיצור: "וכפר אדמתו עמו" ובאריכות יתרה ניתן לקרוא את הדברים בפרשת נצבים שם אנו מוצאים: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך. ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך".

אם מתבוננים בהיסטוריה הישראלית הרי שתקומתה של מדינת ישראל לאחר תקופת גלות בת 2000 שנה היא התקיימות הדברים המתוארים בפרשת האזינו. טבלת המחזוריות הישראלית מלמדת שבתום תקופת הגלות מובטחים אנו לחזור לארץ.

החזרה לארץ המובטחת והקמתה של מדינת ישראל לוותה בהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, ההכרזה נעשתה דרך מסמך מיוחד, מגילת העצמאות. מגילת העצמאות מפרטת את הסיבות להקמת מדינת ישראל, זכות היסטורית זכות טבעית וזכות משפטית. האופי של מדינת ישראל והגדרת המדינה כיהודית על מאפייניה המיוחדים. המגילה נחתמת במילים הבאות: "מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו".

בניסיון להבין את הביטוי 'צור ישראל' עלינו לשוב אל המקרא. משמעותו של הביטוי 'צור' בלשון המקראית הוא סלע איתן, כך למשל אנו קוראים בספר שמות: "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב", ובמקום אחר אנו קוראים: "וניצבת על הצור", כאשר בלעם מבקש לקלל הוא אומר: "כי מראש צורים אראנו", ובספר שופטים אנו קוראים: "ותעל האש מן הצור". ועוד על זה הדרך.

בשירת האזינו, אנו מוצאים את השורש 'צור' 7 פעמים. כאשר המילה צור מושאלת מעולם הטבע אל האלוקים. כך למשל אנו קוראים בפרשה "הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט", ובהמשך: "'צור ילדך תשי", וכן "כי לא כצורנו צורם". הקשר מובהק יותר בין המילה צור לאלוקים ניתן למצוא במפורש במקומות אחרים במקרא, כך למשל תוהה ספר תהילים: "ומי צור זולתי אלוהינו", ובמקום אחר בתהילים מצינו: "ה' צורי וגואלי", וכן: "ברוך ה' צורי".

יתרה מזו מקורו של הביטוי 'צור ישראל' המופיע במגילה הוא בתנ"ך, ביטוי זה מופיע פעמיים, בפעם הראשונה אנו מוצאים אותו בספר שמואל: "לי דיבר צור ישראל" ובפעם השנייה בדברי הנביא ישעיה: "לבוא בהר ה' אל צור ישראל".

הרמב"ם, בספרו הפילוסופי הגדול, 'מורה נבוכים' עומד על משמעותה של המילה 'צור' ובדרכו לבארה מניח הרמב"ם שהמילה 'צור' היא שם משותף. במקור מילה זו שאולה מעולם הטבע והיא מוסבת "לשם אבן קשה כגון החלמיש…והוא שם המחצב ממנו חוצבים את אבני המתכות", מכאן מושאל שם זה לא רק לסלע אלא, וכך מוסיף הרמב"ם: "הושאל שם זה ליסוד כל דבר ומוצאו". כלומר המילה צור מוסבת לכל דבר יסודי, דהיינו כאשר משתמשים במילה צור מתכוונים ליסודות העניין ולשורש הדבר. מכאן ממשיך הרמב"ם ומתאר כיצד התגלגל השם 'צור' ככזה שמבטא את האל, וכך הוא לשון הרמב"ם: "נקרא ה' יתעלה צור כי הוא המוצא והסיבה העושה לכל מה שזולתו".

בהקשר של הביטוי צור ישראל כפי שנכתב במגילת העצמאות מרתקים הם דבריו של דוד בן גוריון בפני חברי מועצת העם רגע לפני ההכרזה על הקמת המדינה, וכך הם דבריו:

"נדמה לי שכולנו מאמינים. כל אחד על פי דרכו ולפי הבנתו. יש דבר אחד, בין שאר הדברים הטובים שיש ביהדות, והוא: "זאת תעשה" ו"זאת אל תעשה". איך להאמין – על זה איננו מצווים. כל אחד מאתנו לפי דרכו והבנתו, מאמין בצור ישראל כפי שהוא מבין את זה. אין בזה (אני מביע בזה את דעתי והרגשתי היהודית האנושית) שום פגיעה ושום כפיה כשאנחנו אומרים שהננו בוטחים בצור ישראל. אני יודע מהו צור ישראל שאני בוטח בו, בטוחני שחברי מימין יודע היטב במי הוא בוטח, ואני גם יודע כיצד חברי מהצד השני בוטח בו. הייתי מבקש בקשה: שלא אצטרך להעמיד פסוק זה להצבעה".

קריאת פרשת האזינו, לצד מגילת העצמאות, ההבנה שהישרדותנו ועם קיומנו כאן אינו אקראי אלא נכתב בערוב ימיו של משה לפני למעלה מ-3000 שנה, אינו מקרי, ואינו סתמי, יש אדון לבירה והוא מונח במגילת העצמאות, ולנו נותר להוקיר את הזכות לשוב לארץ הזו ולהתפלל "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.