על חטא שחטאנו לפניך

יום הכיפורים יום שהוא בבחינת מקווה טהרה רוחני, סגולתו של היום מפורשת במקרא, וכך קובעת התורה בספר ויקרא, "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו". היכולת להיטהר אינה יכולה ללא השתדלותו ועשייתו של האדם, לגישתו של הרמב"ם "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לכל ישראל, לפיכך חייבים לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים".

עניינו של יום כיפור, בוידוי שאדם מבצע, המוטיב המרכזי של עבודת יום הכיפורים הינה מתבטאת בין היתר, באמירת הווידוי, אותו טקסט שתיקנו  ואשר כל תכליתו להכריח את האדם, תוך אמירה אקטיבית, באמירה ברורה ובהירה את האמת כפי שהיא. הווידוי אינו מותיר לאדם את האפשרות להתחמק מביקורת עצמית נוקבת. הווידוי האינטימי שהאדם מבצע מחייב חשבון פנימי ללא מסכות. וידוי אינו הצהרה מליצית שאדם צריך לקרוא ולסיים, הווידוי הוא לא אחר מאשר כתב אישום פרטי שאדם מקריא ומודה בו, אלא שבשונה מכתב אישום שמוגש ומתנהל בפני ערכאות אנושיות, בבית דינו של מי שאמר והיה העולם קיימת האפשרות של 'תשובה'. תהליך פנימי שאינו הגיוני ואינו מתיישב עם השכל הישר.

דוד המלך בספר תהילים משמיע לנו: "רבות רעות צדיק" פסוק זה ניתן לפרשנות לפיה גם צדיק יכול לנהל חיים שמקפל בתוכו 'רעות רבות'. הרעות של 'צדיק' אינו צריך להיות בהכרח בביצוע של חטאים גדולים או פשעים חמורים, אלא לעיתים חטאם יכול להיות בכך שהם: "אומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחושך וחושך לאור, שמים מר למתוק ומתוק למר". או כפי שמגדיר זאת ספר קהלת: "מלא לב בני האדם בהם לעשות רע", אלא שאם הפסוק מתאר את לב האדם בכלל ויכול וניתן יהא להבין מכך שאנשים צדיקים, אנשי המעלה הרע אינו נחלתם, על כך משמיע לנו הנביא ישעיהו: "וגם הוא חכם ויבא רע". משהאפשרות לחטא ולעשיית רע אינה נחלתם של אנשי השוליים בחברה ואת הרע ניתן למצוא גם אצל האליטה החברתית.

מעשיו של אדם יש בהם כדי להשפיע על שני מעגלים, המעגל הראשון הוא המעגל הפרטי האישי, אולם השפעת חטאיו יש לה קשר והפשעה גם על מעגל רחב יותר – ומעשה האדם הם בעלי השפעה גם במישור הכללי, הציבורי והחברתי. היטיבו לבטא תפיסה זו חז"ל. כאשר חז"ל ביקשו לתאר את השפעות מעשה האדם לא רק על עצמו אלא על החברה כולה הם קבעו: "לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה,…בשביל חטא יחידי שעשה זה – אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה". בהתאם להשקפה זו קובע הרמב"ם: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו".

כדי להבין את גודל האחריות המוטלת על האדם, מביא המדרש את המשל המפורסם שלימד ר' שמעון בן יוחאי, וכך הוא המשל: "משל לבני אדם שהיו נתונים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כך. אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו: מפני שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה".

בימים אלו בהן החברה הישראלית מצויה בהתמודדות עם משבר חברתי, צריך כל האדם לשוות לנגד עיניו למעשיו. עליו לתת את דעתו האם במעשיו הוא לא נוטל את המקדח וקודח בספינה עליה כולם נמצאים. האם במעשינו אנו לא מחריבים את הקיים.

כמה משמעותי צריך להיות הווידוי שלנו השנה ביום כיפור. כמה חשבון נפש נוקב נצטרך לעשות עם עצמנו כאשר נאמר בווידוי "על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת", האם תמיד השמענו את דעתנו כאשר הכרנו את התמונה כולה, האם תמיד הבעתי עמדה, מחיתי, התנגדתי היו הדברים רק לאחר שבאמת למדתי והעמקתי בנושא.

וכשנזכיר "על חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה" נחשוב האם דברים שאמרנו, פוסטים שכתבנו, סרטונים שהעלינו, לא היה בהם כדי לגנוב את דעתו של האחר. לא היה בהם משום הונאה ועיוות המציאות בתחבולות.

האם לא היה בדברינו ובשיח המתלהם שלנו המביש, המזלזל משום חטא "על חטא שחטאנו לפניך בפתחון פה", או "על חטא שחטאנו לפניך בלשון תרמית" או משום "חטא שחטאנו לפניך בדברים בטלים"

האם במעשינו לא התקיים בנו "על חטא שחטאנו לפניך בחוזק יד", האם דברינו בשכנוע האחר לא גבלו בניצול כוח או מעמד באמצעותם ביקשנו לכפות את דעתנו על האחר.

האם בכל מקום שהיינו, עמדנו והפגנו לא חטאנו ועברנו "על חטא שחטאנו לפניך בכנסיה [=בכינוס] שלא לשם שמים". או "על חטא שחטאנו לפניך בוויעוד [התכנסות לטובת] עבירה".

האם מעשינו לא עולים כדי אינטרסים אחרים שהיו חשובים לנו ולצורך השגת המטרה הכל כשר גם אם מדובר במעשים שאינם כשרים, "על חטא שחטאנו לפניך בטומאת רעיון", האם תמיד מעשינו היו לשם אידיאות חשובות או שמא כל המחלוקות בנינו מושתתות "על חטא שחטאנו לפניך בדברים בטלים".

לא ניתן להתעלם מהשונות, לא ניתן לוותר על המחלוקות, אבל אסור לנו לקדוח בספינה. יום הכיפורים הזה מחייב אותנו לעצור ולחשב מסלול מחדש, עלינו לשאול את עצמנו האם באמת מעשינו כולם נקיים, מה אחוז הזיהום שקיים במאבקים האידיאולוגיים שלנו.

האם האלטרנטיבה היחידה העומדת בפנינו כדי להצדיק את תפיסותינו היא ביטול האחר, האדרת השנאה, והעמקת הקרע. תשובה לשאלה זו ניתן ללמוד מגישתה של ברוריה אשתו של ר' מאיר, בסיפור התלמודי המפורסם, על שכניו הבריונים שגרו בשכנות לר' מאיר ואשתו ברוריה. שכנים אלו הציקו לו, ור' מאיר ביקש להתפלל עליהם שימותו, עד שבאה ברוריה אשתו ולימדה אותו במקום להתפלל עליהם בקש עליהם רחמים וישובו למוטב – ואכן כך היה.

אבוי לו לאדם שאינו נכון להפנים את גישתה של ברוריה לפיה האחר 'השונה ממני' שונה ככל שיהיה אין בכך עדיין כדי להצדיק את חטאיי כלפיו. חטאינו בכוחם להחריב את העולם, בכוחם להשפיע על מצבה של המדינה, ועל איתנותה וחוסנה. אבוי לו לאדם שיוצא מיום הכיפורים באותו המצב בדיוק כפי שהוא נכנס אליו.

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.