מאחורי הפיוט 'סוכה ולולב לעם סגולה'

לקראת ראש השנה ויום הכיפורים עסקתי כאן בפיוטים ארץ-ישראליים עתיקים, הנהוגים במסורת אשכנז. עכשיו, לקראת חג הסוכות, אני מבקשת לחתום את הטורים של חגי תשרי בפיוט שנכתב במרוקו, ונאמר במסורות של קהילות בבל וצפון אפריקה, הלא הוא הפיוט "סוכה ולולב לעם סגולה" שחובר על ידי ר' משה בן יעקב אדרהן במאה ה 17.

הפיוט עוסק בעיקרו בסודות הקבליים הטמונים במצוות הסוכה ובארבעת המינים. כך למשל בנוגע לסוכה: "הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וְכִקְרִיאָתוֹ כְּמִסְפַּר סֻכָּה מִסְפָּרוֹ עָלָה"
הגימטריה של המילה סוכה זהה לגימטריה המצורפת של שם הוי-ה ושם אדנות.

הפייטן קורא לנו לשים לב אל הסודות הטמונים בארבעת המינים:
"מֶה עָצְמוּ רָזֵי לוּלָב וּמִינָיו וְלִי מַה יָקְרוּ מְאֹד עִנְיָנָיו
אַשְׁרֵי טְהוֹר לֵב הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו לְסוֹד מִצְוָתוֹ הַמְּעֻלָה"

החל מרמיזות לשם הויה בלולב (יש בכך פירושים שונים ולא אאריך כאן):
"שֵׁם בֶּן אַרְבַּע בַּלוּלָב חוֹנֶה בְּמִלּוּי הֵהִי"ן בִּפְרָטָיו תִּמְנֶה"

הסוד של צורת סידורו:
"נוֹכַח הַלּוּלָב לַשִּׁדְרָה תִּפְנֶה סְבִיבָיו מִינָיו גֹּרֶן עֲגֻלָּה"
ושבעת האושפיזין הרמוזים בו:
"הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְׁלֹשָׁה אָבוֹת מֹשֶׁה אַהֲרֹן בַּדֵּי עֲרָבוֹת
יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְבָבוֹת דָּוִד לָאֶתְרוֹג כַּלָּה כְּלוּלָה".

בשונה מצורת הסידור המקובלת בה ההדסים הם מימין ללולב והערבות לשמאלו (והאתרוג לימינם), על פי הסוד יש ערבה מימין וערבה משמאל, הדס מימין והדס משמאל, וההדס השלישי באמצע – בהטיה לצד ימין, שם נמצא גם האתרוג.

על פי הזוהר, כל אחד מן האושפיזין קשור גם לספירה קבלית, וגם לאחד מארבעת המינים. ההדסים הם שלושת האבות, יוסף הוא הלולב, דוד האתרוג, והערבות – מימין ומשמאל – הם משה ואהרן.

ממש כמו בעיטורי שערים של ספרי קודש בדפוסים הראשונים, משה ואהרון עומדים מימין ומשמאל. ודווקא הם – הערבות.

אנחנו מכירים מדרשים שונים העוסקים במשמעויות הסמליות של ארבעת המינים: כארבע האמהות, או כאיברי גוף שונים. אבל נדמה שהמוכר ביותר הוא המדרש הממשיל אותם לחלקים שונים בעם ישראל, ובו הערבה היא מי שאין לה טעם ואין לה ריח – ריקה מתורה וממעשים טובים. והנה, דווקא הערבות הן משה ואהרן. המנהיגים הגדולים המלאים תורה ומעשים. יש בכך שיעור גדול. נוח לנו להסתכל על חלקים שונים בעם ישראל, ולהגדיר למי יש טעם, למי יש ריח, ולמי אין כלום. בדרך כלל – לא לנו כמובן. והנה, נקודת מבט אחרת מגלה שהערבה יכולה להיות מי שזכו להתגלויות הגדולות ביותר: משה בהר סיני ואהרן במקדש. מי שעל ידם ניתנו לנו תורה וכפרה. נגלה את הסוד הזה רק אם נשמור על היחד: "סוּכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְּהִלָּה".

(סוכות תשפ"ד)