האם העוני הוא בלתי נמנע?

הגמרא במסכת תענית (כא ע"א) מביאה סיפור על אילפא ור' יוחנן:
השניים היו לומדים תורה יחד מתוך עוני גדול מאוד, עד שיום אחד החליטו לעזוב את בית המדרש, ולנסות לעשות עסקים ולהתפרנס. "אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין (דברים ט"ו) אפס כי לא יהיה בך אביון". שני ת"ח לא יוצאים סתם מבית המדרש בגלל המציאות, הם ייצאו רק אם לימוד התורה שלהם יצדיק זאת, ויציאתם מביהמ"ד מוצגת כדרך שלהם לקיים את הפסוק מפרשתנו: "אפס כי לא יהיה בך אביון". העלילה מסתבכת כאשר בדרך מתיישבים השניים לאכול תחת כותל רעוע ומט לנפול (דבר שיש לו כמובן משמעות סמלית ביחס למי שעזבו את כתלי ביהמ"ד היציבים). אז, באים שני מלאכי השרת, ור' יוחנן שומע אחד מהם אומר לחברו: "נפיל עליהם את הקיר ונהרגם, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה!" משיב לו השני: "שבקינהו (עזוב אותם), דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. (שיש בהם אחד שעומדת לו השעה)". למי מתכוונים המלאכים? ולמה בדיוק כוונתם? לא ברור. אבל היחיד ששומע את המלאכים הוא ר' יוחנן, ואחרי שהוא פונה לאילפא ומגלה שאילפא לא שמע דבר, הוא מסיק שהדברים נאמרו עליו: "אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא". לי קיימת השעה.
אבל אם החליטו השניים לצאת מבית המדרש כדי לקיים את הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון", כיצד יכול ר' יוחנן לחזור לבית המדרש ולהיות אביון בכל זאת? כאן נחלצת פרשתנו לעזור לר' יוחנן בפסוק נוסף, המופיע באותו פרק ממש: "אמר ליה (לו) רבי יוחנן: איהדר (אחזור) ואוקי בנפשאי (ואקיים בעצמי) (דברים ט"ו) 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ'".
הסיפור ממשיך, ומתאר לנו כיצד התגלגלו חייהם של שני הגיבורים שלנו, אבל אנחנו נחזור אל פרשת ראה ופסוקיה. כבר מדרש ספרי לדברים (קיד) עומד על הסתירה שבין הפסוקים: "אפס כי לא יהיה בך אביון". ולהלן הוא אומר: "כי לא יחדל אביון"!
ומשיב: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים; ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם".
פרשת ראה פותחת בברכה והקללה. היא מציבה את מציאות החיים שלנו כנגזרת ישירה של מעשינו ושל בחירותינו. יש בעולם מציאות של עוני, אבל השאלה היא איפה תתממש אותה מציאות ובמי יקויים הפסוק. העוני אינו גזירת גורל בלתי נמנעת. מיד אחרי "אפס כי לא יהיה בך אביון" אומרת התורה "רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱ=לֹקיךָ …". יש בידינו לפעול לא רק לכך שאני עצמי לא אהיה זה שבו מתקיים הפסוק, אלא שלא יהיו כלל אביונים בחברה שאני חלק ממנה. שמיטת הכספים שהיא ההקשר לעיסוק בעוני בפרשה, היא אחת הדרכים בהן התורה מדריכה אותנו לבנות חברת מופת שאין בה פערים חברתיים חסרי מוצא. לעומת זאת, לפני הפסוק "כי לא יחדל אביון" מספרת התורה על בן הבליעל שעושה חשבונות, ונמנע מלהלוות ככל שקרבה השנה בה יש לשמוט את החובות. כך אמנם לא יחדל אביון.
ומה עם גיבורי הסיפור שלנו? גם הם בוחרים. ר' יוחנן לא נכנע לגזירת גורל של העוני. הוא בוחר לחזור לבית המדרש, גם במחיר של עוני. מחיר שאנחנו בוחרים – הוא מחיר שקל לנו הרבה יותר לשלם. אילפא לעומתו, לא הרגיש שעולמו מתמוטט עליו אם יצא מבית המדרש היציב, והוא בוחר להתפרנס ולא להיות עני. המשך הסיפור יגלה לנו, שכל אחד מהם הצליח בדרך שבחר בה. אולי זה משום שכל אחד אכן קרא את הפסוק הנכון לו.
ראה תש"פ