זכותנו על הארץ ושאלת הגזל

בפרשת לך-לך אנו שומעים על הריב בין רועי אברם לרועי לוט, ריב שבסופו נפרדות דרכיהם של אברם ושל לוט. כפי שיתברר כבר בהמשך הפרק, לא מדובר רק על מקום פיזי שונה, כי אם גם על לכתו של לוט למקום ששונה במהותו מכל מה שמייצג אברהם בעולם: "אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם: וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַה' מְאֹֽד" (בראשית יג: יב-יג).

מה סיבת הריב? התורה מתארת את הרקע לריב: "וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים: וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו" (ה-ו), אך לא מתואר טריגר שהיווה עילה לפריצתו של ריב קונקרטי, אלא רק ציון העובדה שהרועים רבו ביניהם: ַ"וֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ". האמנם סיבת הריב היא רכוש וטריטוריה בלבד? האמנם זה מה שימנע מאברהם לגור בכפיפה עם בן אחיו היתום, שאומץ וגדל אצלו כבן? חז"ל נדרשים לפער הזה, ומביאים מדרש מפורסם, שאנסה להתייחס כאן לצדדיו הפחות מוכרים:  

"'ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט'. ר' ברכיה בשם ר' יודה: בהמתו של אברהם היתה יוצאה זמומה, ושל לוט לא היתה יוצאה זמומה. אמרו להם רועי אברהם: הותר הגזל? אמרו להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (בראשית יב ז). ואברהם פרדה עקרה הוא, אינו מוליד, ולוט יורשו. ומדידהון אכלין (ומשלהם הם אוכלים), אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת' (שם טו יח). אימתי? לכשיעקרו ז' עממים מתוכה. 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ' וגו'. עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ". (בראשית רבה פרשה מ)

חלקו הראשון של המדרש מוכר יותר והוא מעמיד את הריב על שאלה של מוסר חברתי: הצאן של אברהם היה יוצא למרעה כשעל פיו זמם – מחסום לפה, ואילו הצאן של לוט לא. אלא שהמדרש לא מסתיים כאן, והוא מעמיד אותנו על שורשי המחלוקת הזו. רועי לוט לא חושבים שמותר לצאן שלהם לגנוב בלי חשבון, אלא שיש להם חשבון אחר משל רועי אברהם: הארץ הלא הובטחה לאברהם ולזרעו. מכיוון שאין לאברהם צאצאים ('אברהם פרדה עקרה' בלשונם), הרי שבוודאי לוט בן אחיו יירש אותו. מכיוון שכך – הארץ המובטחת וכל אשר לה שייך ללוט, וממילא – הם אינם גונבים כלום מאף אחד. זה שלהם.

במדרש אין מענה לרועי אברהם. הם אולי מרגישים שמשהו בצידוק הזה לגזל לא נכון ולא ישר, אבל אינם יודעים מה להשיב. מי שמשיב לרועי לוט הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו: הבטחת הארץ אמנם תתקיים, אבל בעתיד. כל עוד יושבים על הארץ עמים אחרים שעדיין לא נעקרו מתוכה – אין לפגוע בזכויות הקניין שלהם.

מניין לומדים זאת חז"ל? כאן צריך לקרוא היטב בפסוקים. כשחז"ל כותבים שהקב"ה הוא שמשיב ועונה להם, הם מתכוונים שהתשובה לטענה זו נמצאת בפסוקי התורה עצמם, ומסבירה גם את ההמשך התמוה והלכאורה לא קשור שלו:

"וֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ". לכאורה אין קשר בין שני חלקי הפסוק. אלא שחז"ל קוראים כאן סיפור שלם. חלקו השני של הפסוק הוא עילת הריב שבחלקו הראשון. הריב שבין הרועים נסוב בדיוק סביב השאלה כיצד צריך להתייחס לעובדה שהכנעני והפרזי אז יושב בארץ.

מתברר אם כן שדעה לפיה מותר לי לפגוע בזכות הקניין של העמים היושבים על הארץ רק משום שהארץ הובטחה לאברהם ולזרעו, היא דעה המובילה בסופו של דבר הישר לסדום.

(לך לך תש"פ)