במה להתחיל? הרי את הדבר הכל כך ברור, ביחס לממשלה ולקצונה הבכירה, לא נאמר עכשיו, זה לא 'פוליטי קורקט', אולי רק ברגע שאחרי המלחמה.
גודל המחדל, הכאוס ופשיטת הרגל של מערכות הממשל לגווניהן, מצד אחד, ולעומתם, גבורת הלוחמים ברגע שהגיעו לאזורי הלחימה, כמו גם זו של האזרחים בעוטף עזה, בדגש על הקיבוצים, שחיות הטרף מהחמאס פרצו לבתיהם וטבחו בהם, גם הם כואבים וידועים.
ובתוך כל זה אני רואה קרן אור מפציעה. זו של רוח ההתנדבות מכל החוגים, הזרמים והצבעים. כבר אין ימין לעומת שמאל, שמאל לעומת ימין, בעד רפורמה נגד מהפכה משטרית, דתיים, חילוניים. כולם כאיש אחד. והצעירים, איזו היחלצות לגייס תרומות מזון, בגדים, ווסטים, מה לא. אני רואה קרן אור ענקית זו של אלפי ישראלים צעירים שנפשו או למדו בחו"ל וברגע הראשון שהתאפשר מיהרו לשוב ארצה היישר ליחידות שלהם. אני שומע את הפוסטים של הרב בני קלמנזון והרב יוסף וייצן, שאיבדו כל אחד בן יקר ואהוב במלחמה הארורה הזו וגם בשעה הכי קשה הזו שלהם-שלנו, הישירו מבט ויצאו בדברים לחזק את הלוחמים ואת עם ישראל. כולו. איזה אנשים. משבת אני נפגש עם שתי משפחות שילדיהן נעדרים. לצד הכאב העצום שלהן אני שותף לחיבוק החם שהן מקבלות מחברים (להבדיל מאפס יחס מרשויות המדינה, לפחות בשלושה הימים הראשונים), שלא משאירים אותן רגע אחד לבד.
הטור הזה נכתב בכאב ביום שלישי בבוקר. שום דבר עוד לא ברור. מי יודע מה יקרה. הצפון, מתקפה רחבה על עזה, הנסתרות לד' אלוקינו. כיצד יתחיל ועוד יותר – כיצד יסתיים. למרבה הצער, נוכח המחדל העצום בכל הקשור להיערכות מדינת ישראל למתקפת החמאס, החשש מכרסם, יותר מכפי שהיה מכרסם לולא המחדל האמור. רוח ההתנדבות כאמור לעיל, כמו גם התקווה שצה"ל יודע לחזור לעצמו, וכמובן תפילה ש"הקב"ה מצילנו מידם" הם משככי החרדה. כן, וגם תודה לנשיא ארה"ב ביידן, אותו אחד שכל מיני אצלנו אמרו עליו שהוא אנטישמי וייחלו ליום שבו טראמפ יחזור. כפי שנראים הדברים עתה, ישראל 2023 חייבת לביידן כפי שמעולם לא היתה חייבת לארה"ב.
וכמה משפטים על היום שאחרי. עיזבו עכשיו ועדת חקירה ותליית האשמים בכיכר העיר (מטאפורית, כמובן). השאלה הגדולה היא – איך ממשיכים הלאה? איך המדינה ואנחנו, האזרחים הפשוטים, מסייעים לעשרות, אם לא מאות המשפחות בעוטף עזה, שלא רק איבדו רבים ממשפחת הגרעין ומהחברים שלהם, אלא איבדו גם את כל ביתם ורכושם? איך נעזור למשפחות אלף ויותר החללים מהמלחמה הארורה הזו, לאלפי הפצועים – גופנית ונפשית? זכורים לרע המחדלים בשיקום מגורשי גוש קטיף. הנדע להפיק לקחים מהמחדל ההוא? האם נשתנה, אנו, מנהיגי הציבור, אני, כל אחד ואחת מאתנו? כשאני מסתכל על בתי שיראל וחברותיה, כיצד 24/7 הן רק עוסקות ועוזרות בגיוס ובתמיכה של כל מה שצריך לכל מי שצריך, אני מתמלא אופטימיות, שבסוף יהיה טוב.
"אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחוליי עמך", "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך", "חזק ידי מגיני ארץ קודשנו… ועטרת ניצחון תעטרם".
(בראשית תשפ"ד)
