יוחנן בן יעקב
הפוגרום הנורא בשמחת תורה תשפ"ד בנגב המערבי מעורר בזיכרון היהודי את מסעי הצלב; פרעות ת"ח-ת"ט, חמלניצקי; סופות בנגב ברוסיה; פרעות קישנייב; הפוגרומים ברוסיה ושכנותיה אחרי המהפכה ומלחמת העולם הראשונה; הפרהוּד בעירק, ועד השואה ועד הפוגרום בקיילץ ובשאר ערי פולין אחרי המלחמה, ועוד ועוד. כולם מהדהדים את שירי ביאליק, "על השחיטה" ו"בעיר ההריגה", ואת דברי עזריאל קרליבך, "עליך הורגנו כל היום". בשמחת תורה אוקטובר 2023, למדנו שמהיבט אחד מצבו הקיומי של העם היהודי לא השתנה עם הקמת המדינה. האנטישמיות הרצחנית שמלווה אותנו אלפי שנים לא נמוגה, היא כאן, איתנו, במלוא עוצמתה הקטלנית. מדינת ישראל היא כלי חשוב ואדיר, שאין שיעור לערכו ולחיוניותו (תרתי משמע), היא מאפשרת לנו להגיב על גילויי אנטישמיות בדרכים ובעוצמות שהרבה מעבר ל"הגנה עצמית יהודית" בגולה. אבל, היא אינה יכולה לעקור את האנטישמיות משורשה. תקוותו של הרצל שהמפעל הציוני והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ימגרו את האנטישמיות מתבררת כאשליה.
מסע הרצח המתועב בנגב המערבי איננו מאבק על נדל"ן, על שליטה במרחב ועל מדינה. באופיו הזוועתי הוא המשך המגמה העתיקה מימי המן ועד היטלר: "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהלים, פג, ה). הרמן ראושנינג, מבכירי המפלגה הנאצית, תיאר את ששמע מהיטלר: "אנו עומדים על סף מהפיכה כבירה במושגי המוסר ובתפיסתו הרוחנית של האדם… לוחות-סיני [עשרת הדברות] איבדו את ערכם, המצפון – אך המצאה יהודית הנהו, כמוהו כברית מילה, להטיל מום באדם… המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו… מלחמת גרמנים ביהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת" (שיחות עם היטלר, טבת תש"א, עמ' 193, 205). היטלר תיכנן ופעל להחליף את "תוכנת ההפעלה האנושית" העתיקה, בתוכנה חדשה ושטנית, שתוביל את האנושות להיות אוסף רובוטים שמצייתים לשליט אלוהי חדש – היטלר. מעשיו של היטלר מאששים "תורה" זו, גם אם יש מערערים על אמינות דברי ראושניננג. הרב ד"ר יצחק ברויאר דייק: "בטביעת עיין נפלאה הכירה הנאציות כי אויבה האיום ביותר בעולם הוא עם ישראל, עם התורה. אין מקום בעולם אחד לנאציות וליהדות, אחד משניהם צריך בהכרח לרדת, זה כבודו של עם ישראל". (ראו מאמרִי "מדוע היטלר בחר בנו מכל העמים?", https://yavin.co.il/?p=1330).
עם ישראל איננו עם ככל העמים! אסור לנו לברוח מאבחנה חדה זו, והיא אמורה להדריך אותנו גם בימים אלו. אנחנו חייבים להבין ולהפנים את המסר הקשה והתובעני הנובע משמנו – ישראל, "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט). שרית = נלחמת, נאבקת. בכל אלפי שנות קיומנו זכינו לערך ל-25 שנות שלום ורווחה בימי שלמה. כפרטים, אפשר להשתחרר ממטלה זו ולהתבולל. כאומה, אנו אסורים בכבלי הברית: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם, הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת… וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ לב-לו). תפקידנו לשאת את שם ה' בעולם, להיאבק, להילחם ברשע ובתיעוב, להיות אור לגויים, בראש ובראשונה באופן בו אנו מקיימים חברה מדינה. עוד ארוכה הדרך עד שנהא מופת לעולם, בחיים ולא רק במוות ובשכול.
מכל אלה נובע שמדינת ישראל חייבת לפעול בכל הכלים שלרשותה למגר את הטרור ולהבטיח את חיי תושביה. כל אנשי החמס וכל תומכי החמס הם בני מוות. עלינו להשמיד את ארגון החמס ולמגר מתחת השמיים את שלטונו האזרחי והצבאי – שלטון רשע שדין כל אנשיו להימחק מעל פני תבל. אין בכוחו של צבא, חזק ונועז ככל שיהיה, למחוק רעיון, להרוג את הרוח, יהא עלינו להמשיך ולרדוף בחמת זעם את כל מי שיישא את רעיון החמס וילבה אותו. במהלכים אלו ייפגעו גם חפים מפשע ואין מכך מנוס, אם נקפיד ככל שניתן להימנע מפגיעה בהם. שלטון טרור משעבד המוני אנשים שנתונים תחתיו, כל מחאה והסתייגות דינם מוות. כך נהגה גרמניה הנאצית וכך נוהג החמס. לא כל שני מיליון יושבי רצועת עזה הם חמסניק'ים ולא כולם תומכי חמס. עלינו לגבש דרך שתוביל את יושבי רצועת עזה שייוותרו אחרי מיגור החמס למסלול חיים חופשי ונאור. אני מאמין שהדבר ניתן, שהרי גם הם יציר כפיו של בורא עולם והם נושאים את צלם אלוהים. זו משימה ארוכה ומורכבת, אבל אפשרית וחיונית למען ביטחוננו ושלומנו, וגם כדי שנממש את היעוד שלנו.
על הגנה עצמית יהודית
אינני איש צבא ואין לי זכות לנתח ולבקר את צה"ל ולא את ההנהגה הלאומית נוכחית על שהתחולל בנגב בשמחת תורה תשפ"ד, 2023. לעת הזאת, בעיצומה של המערכה הכבדה, חובה עלינו להעניק למנהיגות האזרחית והצבאית הנוכחית את מלוא הגיבוי והתמיכה עד לניצחון המלא והמובהק!
בפוגרום שמחת תורה תשפ"ד נחשף דבר מה עמוק ורחב הרבה יותר, נחשפה בעיה קיומית, אסטרטגית של ביטחון מדינת ישראל: מאז מלחמת ששת הימים גברה בהנהגה הלאומית והצבאית שלנו הכרה בעוצמתה של ישראל ובכושרה להבטיח את ביטחוננו. לכאורה, הכרה זו התערערה במלחמת יום הכיפורים. אבל, אחרי ההפתעה וימי החרדה והאימה הראשונים, הצליח צה"ל להפוך את הקערה על פיה, ולסיים את הלחימה במבואות קהיר ודמשק. ביטחוננו העצמי שב והתעצם.
סמוך אחרי מלחמת ששת הימים פרסם משה דיין, רמטכ"ל ושר ביטחון מהולל, מאמר "רוח הלוחמים" (עשרים שנות קוממיות ועצמאות, סדרת עלילות גבורה, משרד הביטחון, תשכ"ח, 1968). דיין ניתח את קרב דוד וגָלְיָת (שמואל א, יז), כמפתח להבנת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים. לדבריו, גלית נקט בגישה דספנסיבית, "קו מז'ינו נייד", הוא הסתתר מאחרי שריון שעטף אותו ונועד להגן עליו. כתוצאה מכך היה גלית מסורבל וכבד תנועה. דוד, לעומתו, היה קל תנועה, זריז והצטייד בנשק בו הישיג יתרון בקרב והיכה את גלית. אני מבקש להוסיף, דוד נקט גם מהלך פסיכולוגי, ביזה והשפיל את גלית, ועירער את ביטחונו העצמי. מכאן עבר דיין לניתוח המערכה בששת הימים: מאז מלחמת העצמאות לא הוקמו ביצורים וגדרות לאורך כל גבולות ישראל. צה"ל נערך ונקט גישה אופנסיבית, פריצות נועזות לשטח האויב. "תגובת להתגרות הערבים הייתה מכת נגד, התקפה על בסיסי האויב. העברת המלחמה לארצות ערב ולא הסתגרות והתגוננות מאחרי מחסה". גישה זו, יחד עם רוח הלוחמים, הם שחוללו את הניצחון המזהיר.
תפיסה זו שוּנתה עם הקמת קו בר-לב, ובהמשך גדר הפרדה; מערך יירוט מתוחכם – כיפת ברזל ואחיותיה; המכשול התת-קרקעי בגבול רצועת עזה; ממד"ים ומיגוניות ועוד. ישראל אִמצה את גישתו של גלית. אויבינו המרים אִמצו את שיטתו של דוד, ואין לנו דוגמה טובה לכך יותר מהשימוש שלהם ברוגטקה המקורית – רצועת עור שבאמצעה "כף הקלע", היא הקלע בו היכה דוד את גלית. מזעזע לכתוב – אויבנו עשו ללעג ולקלס מכשול בטון ופלדה בעומק 30 מטר באדמה, מלווה באמצעים אלקטרונים מתוחכמים, שעלו סכומי עתק. פעם אחר פעם הם שרפו את שדותינו ושיגרו מטענים, בהפריחם בלונים של ילדים ובעוד אמצעים פשוטים. כמו גלית, סמכנו על הביצורים והמגננות, והוכינו בנקודת תורפה חשופה.
הנה נחשוב מה היה קורה אילו לא הצלחנו לפתח את מערך המִגננה האדיר מול רצועת עזה ובגבול הצפון. מדינת ישראל, באמצעות צה"ל, לא הייתה מאפשרת צמיחת מדינת טרור בעזה ולא בלבנון. סביר מאד שיושבי הצפון והנגב המערבי לא היו סופגים שנים של מתקפות טרור אכזריות ומשתקות, "סבבי לחימה" וחיים בחרדה ובממד"ים. צה"ל היה ממגר את הטרור במאוּרותיו, בדרכים יצירתיות ונועזות, ומדינת ישראל הייתה נדרשת להכרעות פוליטיות קשות אבל חיוניות.
אני מאמין בכוחות האדירים הגלומים בנו – עדות להם עוצמות הגבורה והנחישות שהתגלו בקרבות שניהלו המתיישבים, ובהמשך גם כוחות הביטחון, נגד הטרוריסטים שפלשו לישראל. עוצמות האחדות והמסירות של עם ישראל שנחלץ לסיוע ונרתם לכל קריאה ולכל צורך במערכה שאנו בעיצומה. מדינה שיכולה לשלוף מאנטבה עשרות חטופים ומאירן ארכיון הגרעין. מדינה שיודעת לחסל את מי שצריך ולמנוע מהאירנים התבססות בסוריה, יכולה וחייבת לשנות את תפיסתה האסטרטגית לגבי האויב האכזר המקיף אותנו מדרום ומצפון, וגם בגבולות ארץ ישראל ומדינת ישראל. זו המשימה העיקרית של המנהיגות הביטחונית וצבאית החדשה שתקום לנו אחרי המלחמה. כאומה במצור נהא חייבים להקים אותה ולאפשר לה להוביל אותנו למחוזות ראויים יותר.
נכתב ביום ראשון, כ"ט בתשרי תשפ"ד, 15.10.2023
