יצחק אבינו – בנו וממשיך דרכו של אבי האומה אברהם אבינו – מגיע לנגב הצחיח ומנסה להפריח את השממה. הוא זורע ונוטע, משקה ומשקיע, ורואה ברכה בעמלו. אלא שככל שהוא ואנשיו רואים ירוק מסביב – "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בר' כו, יג), לשכניו הפלישתים נהיה שחור בעיניים – "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר" (שם יד-טו). השמות שנותן יצחק לבארות שאותן הוא חופר ושהפלישתים סותמים פעם אחר פעם, מביעים הכל: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה" (שם כ-כא).
זו האווירה בדרום הארץ, כאשר יצחק מנסה להפריח את השממה והפלישתים סותמים את הבארות שיכולים להוות גם להם מקור חיים ופרנסה. יצחק לא מתרשם ממתק השפתיים והצביעות של המשלחות המגיעות אליו. הוא מזהה ומגדיר באופן מדויק את שורש הבעיה: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי" (שם כז). אין מדובר כאן בסכסוך שכנים או במאבק כזה או אחר. מדובר כאן בשנאה תהומית חולנית, הגורמת לאנשים לסתום ולהחריב בארות מים שמהוות גם עבורם מקור חיים וברכה.
וכאילו לא חלפו מאז 4,000 שנה, השנאה עדיין מרחפת באוויר ומהווה מקור לפשעים החמורים ביותר שהאנושות חווה. עם שנאה שכזו נלחמים בגבורה, כפי שחיילינו האהובים והיקרים עושים במסירות נפש אדירה בשבועות האחרונים, ובמקביל ממשיכים לחפור את בארות המים שיבטיחו את העתיד, עד שנזכה לימים של שקט ורחובות – "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (שם כב). לצערנו, נגזר עלינו, בני אברהם ויצחק, להמשיך להילחם גם בדור שלנו על עצמאותנו ועל חיינו. בע"ה ביחד ננצח.
צוואתם של הנופלים לנו היא להמשיך ולחפור את בארות המים, במובן הרחב של המילה, בכל חלקי הארץ, ולהורישן לדורות הבאים כדי שיתקיים בנו ובהם הפסוק: "כִּי נִחַם ה' נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג).
ליבנו עם משפחות החללים, תפילותינו להחלמת הפצועים, ודמעותינו למען החטופים והשבויים, שישובו במהרה בריאים ושלמים לגבולם ולביתם.
(תולדות תשפ"ד)