יעקב ספוקויני"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם… וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (לב, ד+ט). פרשני המקרא מסבירים ממה חשש יעקב ומדוע כיבד כל כך את עשיו, עד כדי מה שנראה כהתרפסות בפניו. הרמב"ן רואה פסול בדרכו של יעקב ואומר: "ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו בידי אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים… והיא סיבת נפילתם בידם". ר' עובדיה ספורנו סובר בדיוק להפך – "וירץ עשיו – נהפך ליבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב… לוּ עַשוּ כן בריוני בית שני, לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיר רבן יוחנן בן זכאי, בריונים דבן לא שבקינן" (גיטין נו) – הבריונים שבתוכנו לא נתנו לי לצאת ולדבר עם אספסיאנוס. הספורנו לומד מכך כיצד צריכים לנהוג בני ישראל ביושבם בין האומות. מול מי שחזק ממך, חובה להתנהל בדיפלומטיות ובתבונה. בזכות תבונה זו, עם ישראל, החלש לכאורה, שרד, ודווקא החזקים חלפו מן העולם. יעקב הכין את עצמו בתבונה לכל אפשרות, וכדברי רש"י: "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה".
שליחותם של המלאכים, בצד התפילה והלחימה, נועדה אפוא להציל את המחנה הנשאר לפליטה.
בחיי האומה שלנו נודעה שליחות טראגית שנועדה להשאיר את המחנה הנשאר לפליטה. הייתה זו שליחותו של יואל ברנד, שנשלח מהונגריה הכבושה לדבר עם בעלות הברית בניסיון להציל את גורלה של היהדות האחרונה, שטרם נשלחה להשמדה – יהדות הונגריה.
ב-19 במרץ 1944 פלשה גרמניה להונגריה, שהייתה קודם בעלת בריתה, וכבשה אותה. יהדות הונגריה מנתה אז כ-800,000 נפש ואף שסבלה מגזירות קשות, ניצלה עד אז ממשלוחי המוות. הצורר אדולף אייכמן התמקם בבודפשט הבירה והחל במסע הטרור והרצח. תוכניתו הייתה לשלוח במהירות את כלל היהודים לאושוויץ. ברם, מצבה הצבאי של גרמניה באותה העת הלך והידרדר. הצבא הרוסי התקדם לכיוון גרמניה ממזרח, ואילו בעלות הברית כבשו את חלקה הדרומי של איטליה.
זעקותיו של ברנד כי בכל יום נרצחים אלפי יהודים נפלו על אוזניים ערלות, שליחותו הטראגית נכשלה
זה הרקע להצעתו של אייכמן לברנד – "סחורה תמורת דם": ברנד היה חבר 'ועדת העזרה וההצלה' שהוקמה בבודפשט. הוא הובא לפגישה עם אייכמן באפריל 1944, ואייכמן אמר לו: "אתה יודע מי אני? אני ביצעתי את הפעולות (השמדת היהודים) בגרמניה, באוסטריה, בפולין, בסלובקיה ועוד. עכשיו הוטל עליי לבצע את הפעולות בהונגריה. אני רוצה לעשות אתכם עסק: סחורה בעד דם. אני מוכן למכור לכם מיליון יהודים. מה אתם רוצים שאציל – נשים היכולות ללדת? גברים היכולים להביא ילדים? ילדים? זקנים? דבר!". ברנד ההמום השיב כי היה רוצה להציל את כולם, אבל איך יוכל לשלם אחרי שהגרמנים החרימו את הכל? הרוצח אייכמן ענה: "אם כך תיסע לחו"ל – לשווייץ, לספרד לטורקיה, לאן שאתה רוצה. העיקר שתביא לי את הסחורה – 10,000 משאיות ותוסיף עוד 1,000 טונות קפה או תה וסבון".
ברנד ענה: "נניח שאשיג את הסחורה, כיצד אדע שתקיימו את הבטחתכם?" אייכמן השיב: "אני מוכן לתת 'מקדמה' – 100,000 יהודים מהיכן שתרצה, ואם המשא ומתן יבשיל אפוצץ את מתקני ההשמדה באושוויץ. ברנד התייעץ וחזר אל אייכמן עם הסכמה עקרונית של חברי הוועדה. אייכמן אמר לו: "אתה נוסע היום (15 במאי), אני מתחיל בגירושים. בכל יום 12,000 יהודים. אני לא אשמיד יהודים אלה, אולם עליך לשוב בתוך שבוע או שבועיים, כי לא אשים את היהודים שלך לעולם על קרח" (בן-הכט, 'כחש' עמודים 257-258). ברנד אכן נסע לאיסטנבול וקבע להיפגש עם אנשי הסוכנות היהודית. הללו הודיעו לבריטים על בואו של ברנד. לאכזבתו ולמרות דרישתו, לא הופגש עם שום בכיר יהודי. יתרה מכך, נאמר לו לנסוע לחלבּ כדי להיפגש עם משה שרת. בחלבּ המתין ברנד עד 11 ביוני לפגישה עם שרת. האחרון בישר לו כי יילקח, בניגוד לרצונו, בידי הבריטים למצרים. זעקותיו של ברנד כי בכל יום נרצחים אלפי יהודים נפלו על אוזניים ערלות. רק לאחר ששבת רעב, הופגש עם הלורד מוין, שאמר לו: "מה אני אעשה עם מיליון יהודים?".
שליחותו הטראגית של ברנד נכשלה, כיוון שהיה תלוי ברצון הטוב של הבריטים. שליחיו של יעקב אבינו הצליחו, כי היו תלויים ברצונו ובהכנותיו של יעקב.
Yaakovspok1@gmail.com
