יעקב ספוקויניהנביא ישעיהו מתנבא בהפטרת השבת על כל הטוב שיבוא על ציון. רושם חזק עושה הפטרה זו יותר מכל חברותיה לשבע דנחמתא. כל מה שעשו לנו הגויים יתהפך עליהם. כאשר אצלם יהיה חושך, אצלנו יהיה אור. עיר-ציון תגיע לשיא תפארתה. פסוק נפלא מתאר את המהפך: "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" [ס' טו]. מי חכם ולא יראה בעיניו את התגשמות הנבואה ממש בימים אלה בפסוק: "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא!" לא בכדי נקראת הפטרה זו עם פרשת כי תבוא אל הארץ, שהרי הכתוב אומר: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה". עליית יהודי התפוצות לארץ, היא אחד מהנסים הגדולים של דורנו. אין מקבילה היסטורית לעם שגלה לארצו, שמר לה אמונים במשך יותר מ-1800 שנה, וכאשר נוצרו ההזדמנויות, חזר לארצו וקומם את מדינתו.
אחת מהתפוצות הללו היא יהדות בולגריה, שעלתה כמעט כולה לארץ למרות סיפור ההצלה המפתיע בזמן השואה. ב-1.3.1941 הצטרפה בולגריה לברית ה"ציר" של גרמניה-איטליה-יפן. הבולגרים שאפו לקבל לידיהם חבלי ארץ שנלקחו מהם בתום מלחמת העולם הראשונה. הגרמנים הבטיחו לתת אותם, ובתמורה דרשו שהבולגרים ישלחו צבא לסייע במלחמה נגד בעלות הברית, וכן שיסגירו לידיהם את היהודים. למחרת חתימת ההסכם עם גרמניה, נכנס הצבא הגרמני לבולגריה לקראת הפלישה ליוון ויוגוסלביה. כוחות בולגרים הצטרפו לפולשים ובתמורה קיבלו לידיהם את מחוזות תרקיה, מקדוניה ומזרח-סרביה.
ההתקרבות בין בולגריה וגרמניה החלה זמן קצר אחרי עליית הנאצים לשלטון, מתוך זהות אינטרסים בין שתי מדינות שהפסידו שטחים במלחמת העולם הראשונה. לכן, לא פלא שלקראת החבירה הצבאית ביניהן אישרה הממשלה הבולגרית את הצעת החוק 'להגנת האומה', להגבלת זכויות היהודים בדומה לחוקי נירנברג הגזעניים. היהודים נאבקו ככל יכולתם בהצעת החוק. אליהם הצטרפו התארגנויות חשובות של לא יהודים. הראשונים היו 21 סופרים ששיגרו איגרת לרוה"מ האנטישמי פילוב ובה נכתב: "אנו מבקשים ממך למנוע קבלת חוק אשר תוצאותיו האומללות יטילו כתם אפל על החקיקה שלנו וישאירו זיכרונות קשים מנשוא". אליהם הצטרפו רופאים, לשכת עוה"ד, ראשי הכנסייה ופוליטיקאים. המחאות לא עזרו והחוק אושר בפרלמנט ונחתם בידי המלך, כחודש לפני הצטרפות בולגריה לציר.
הצעד הבא אמור היה להיות גירוש. הגרמנים דרשו מהבולגרים לגרש את כלל יהודי בולגריה ל'שטחי גרמניה המזרחית' [פולין]. הגרמנים אמרו להם כי היעד הוא שכל היהודים יסולקו מאירופה עד תום המלחמה. הבולגרים מילאו אחר הבקשה ושילחו את יהודי המחוזות שסופחו לבולגריה, למחנה המוות טרבלינקה. השמועות על מה שקרה ליהודים אלה הגיעו לבולגריה ועוררו זעזוע אמיתי. סגן יו"ר הפרלמנט דימיטר פֶּשֶב הוביל התנגדות של חברי פרלמנט ואישי ציבור נגד גזירת הגירוש. לחציו נשאו פרי והוחלט לדחות את הגירוש עד לכינוס הפרלמנט. דחייה זו הצילה את יהדות בולגריה. שלושה שבועות אח"כ הדיחו את פשב מתפקידו, אך הרוחות לא נרגעו. כ'פשרה' הוחלט לגרש את יהודי הבירה סופיה לערי השדה. בינתיים עברו כמה חודשים, המלך מת וההתפתחויות בחזית השתנו לרעת הגרמנים. השליטים החדשים הבינו לאן הרוח נושבת וקשרו קשרים עם בעלות הברית.
למרות שניצלו מהתופת, הבינו יהודי בולגריה כי אין להם עתיד בין האנטישמים המקומיים. הם יצרו קשר עם 'המוסד לעליה ב" והמוסד חכר אוניות שיעלו את היהודים לארץ. הגדולה שבהן נקראה 'בולגריה' והיא הפליגה 6 פעמים והביאה ארצה כ-20 אלף עולים. רוב מכריע של יהדות בולגריה הגיע ארצה [1948 -1950] בדיוק כפי שחזה ישעיהו את השיבה לציון: "כי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם." ושבו בנים לגבולם.
Yaakovspok1@gmail.com.
