הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)מעל במה זו חשפתי בעבר לציבור הקוראים שלנו, שבשפה האתיופית (אמהרית או טגרית) המילה "לא" אינה קיימת. בשפה היומיומית בעברית היא מאוד נוכחת, כידוע. כלומר, המפגש של עולה מאתיופיה בתחילת דרכו כאן לא היה רק מפגש בין מהגרים חדשים למהגרים ותיקים, בין שחורים ללבנים, החולקים פיסת מציאות משותפת ונאבקים על משאבים, אלא גם מפגש בין שתי שפות שונות. כאשר מפנימים עובדה זאת, אז עוברים לשלב נוסף. הדרך אמנם ארוכה, אבל בסוף משתלמת.
הדרך הנכונה היא שכל צד יסגל לעצמו לדבר בשפה שלו, אך להקשיב לשפה של הצד השני. אנו צריכים, מתוך צניעות ועוצמה, להקשיב לעצמנו ולצד האחר כדי לדעת מיהם ולא לנסות לומר להם מיהם באמצעות עולם המוכר לנו. בפרשתנו שכם בן חמור אנס את דינה, ולאחר כל זה הוא החליט ללכת עם אביו לבקש את ידה של דינה מאת משפחת יעקב. אחי דינה מתנים במרמה את הסכמתם במילה של כל תושבי שכם, דבר שמתקבל על תושבי שכם. ביום השלישי לאחר מילת אנשי העיר, יוצאים שמעון ולוי לעיר והורגים את כל תושביה, מחלצים את דינה ובוזזים את כל העיר. יעקב מותח ביקורת חריפה על מעשיהם של שני בניו, והם משיבים לו "הכזונה יעשה את אחותנו?".
האם יעקב מעביר ביקורת חריפה על הריגתם את כל אנשי שכם, לכאורה, ללא כל הצדקה? ואז המחלוקת היא מה היחס שלהם לעונש קולקטיבי? עד כמה אנשי שכם היו שותפים אקטיביים למעשה הנבלה? האם היה להם חלק במעשה האונס? יעקב סובר שהעונש היה מוגזם ולא מוסרי. שמעון ולוי, לעומת זאת, טוענים שכולם צריכים להיענש, כי לכולם היה חלק במעשה הנבלה והם אינם תמימים. יעקב מחזיק בגישה שאסור שבעל הבית ישתגע. תגובה חריפה לתגובה גדולה יותר מהצד האחר עלולה להעלות את רמת הסיכון. אלימות מולידה אלימות. שמעון ולוי מחזיקים בעמדה הפוכה, ולפיה חוסר תגובה יתפרש כחולשה, דווקא חוסר תגובה הוא שיגרום לסכנה מצד יושבי האזור. לשיטתם, תגובה חריפה ללא כל חשש מהתוצאות, היא שתרחיק את הסכנה מעמי הארץ, שיידעו שמי שמתעסק עם משפחת יעקב, במיוחד עם ילדים, ישלם את המחיר.
שאלתי את כהין מנטוסנוט אלי וונדה שליט"א, מה יש לפרשנות האתיופית להציע בקושייה זאת. הוא השיב: המחלוקת בין יעקב לבניו שמעון ולוי, שלא סלח להם על כך עד יום מותו ואפילו לא בירך אותם, לא הייתה בגלל המעשה אלא בדרך שהוא נעשה. החטא הגדול של שמעון ולוי היה שהם לא עמדו בהסכמים, שהם שיקרו. הם סיכמו איתם על דבר אחד, ועשו דבר אחר. יעקב לא תמים, אבל הוא לא שקרן. מילה שלו היא מילה. לו היו מתייעצים עם יעקב והיו פועלים בהתאם, הוא לא היה כועס עליהם.
במסדרונות רשות הדואר בירושלים מסתובב סיפור על מכתב הממוען לא-לוהים, שהגיע למקום
חיזוק לדעתו של הקס אנו מוצאים בספרים החיצוניים, שהיו חלק בלתי נפרד מהתנ"ך האתיופי. בלית ברירה יעקב סייע לשמעון ולוי בהריגת אנשי שכם. על פי הקס, המחלוקת בין יעקב לשמעון ללוי היא באיזו שפה לדבר עם האזור. האם השפה שאתה רגיל אליה מהבית היא שפה המתאימה לאזור? שפה דיפלומטית או שפת הכוח?
במסדרונות רשות הדואר בירושלים מסתובב סיפור על מכתב הממוען לא-לוהים שהגיע למקום, והעובדים לא ידעו מה לעשות בו. כשפתחו את המכתב, הם גילו בתוכו בקשה של איש קשה יום שביקש מא-לוהים לשלוח לו 5,000 שקלים. עובדי בנק הדואר הרימו את הכפפה והחליטו לעשות מעשה: הם ערכו מגבית, גייסו 4,300 שקלים ושיגרו אותם לכתובתו של השולח. כעבור שבועיים התקבל מכתב נוסף מאותו השולח, גם הוא מיועד לא-לוהים. כשפתחו אותו התברר לעובדים שמדובר במכתב תודה. "תודה ששלחת לי את הכסף ונענית לבקשתי", כתב השולח, אך הוסיף: "בפעם הבאה אנא אל תשלח את הכסף דרך עובדי הדואר, שגנבו לי ממנו 700 שקלים". עובדי הדואר עושים מעשה אצילי ומלא חסד, והצד השני מפרש זאת בצורה שונה. זו פשוט לא השפה שלו, הוא מגיב בהתאם לשפה שלו. מדיניות ועמדה של צד אחד לא תמיד מבוססות על הבנה מלאה של המציאות המקומית המורכבת. אדם יכול לומר דבר אחד ולהתכוון לדבר הפוך לחלוטין.
השפה של תושבי עזה שונה מהשפה של תושבי יהודה ושומרון, ובטח מהשפה שלנו. אין ספק שבתקופתנו יש אתגר גדול בלהבין אחד את השני. זו בעיה כלל-עולמית. אנו חיים בתוך עולם שבו שוררת דיסאינפורמציה. זאת מלחמה. המלחמה הארורה והצודקת בין ישראל לחמאס היא רק חלק קטן ביחס למה שעתיד להתרחש במוקדם או במאוחר, בכל העולם, אלא אם כן העולם יצליח להתעורר מספיק בזמן. כך או כך, הכתוב מעיד שבצל החשש של יעקב ממלחמת נקמה או הרתעה מצד עמי הסביבה, התגובה החריפה שלהם הצליחה להטיל פחד ומורא על עמי האזור והם נמנעו מלפתוח בעימות עם משפחת יעקב.
