הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)רגעים מתוחים עוברים על יעקב בשעה שהוא מזהה את עשיו מרחוק. יעקב מוכן לכל תרחיש, וההפתעה לא מאחרת לבוא (לג, ד): "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". לפי פשוטו של מקרא, עשיו אינו מתכוון לפגוע ביעקב. תחושת האחווה פיעמה בתוכו וריגשה אותו עד שגרמה לו לבכות. כותב הרש"ר הירש: "נשיקה זו ודמעות אלה מראות גם את עשו כבן בנו של אברהם. מן הנמנע שעשו היה רק פרא איש ציד… אך בשעה שהחזק, כדוגמת עשו כאן, נופל על צווארי החלש ומשליך מידיו את חרב התוקפנות – רק אז מתגלה שצדק ואנושיות ניצחו בלבו".
בכוחו של הזמן לשכך מתחים ולשנות מציאות. בכוח עוצמת הקשר הפנימי שבין אחים לאחות קרעים. המפגש בין עשיו ליעקב הוא עדות לכך שפיוס בתוך המשפחה אפשרי גם במקרים קשים.
רבי שמעון בר יוחאי דרש דרשה שמשקפת כיוון שונה: "אמר ר' שמעון בן יוחאי, הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". רבי שמעון מזהיר מפני רגעי השלווה, שעלולים לעוות את המציאות. אמנם ישנם רגעים שגם השונא הגדול מסוגל לנשק, אבל אל לנו להסיק מכאן מסקנות מרחיקות לכת. אמנם באותה עת נכמרו רחמיו של עשיו, אבל ברוב התקופות הייתה קיימת שנאה ואסור להכחישה. ר' שמעון, שאמר את דבריו לאחר גזרות אדריאנוס, ידע מתוך הרצף ההיסטורי של האומה היהודית, ש'עשיו שונא את יעקב' זו מציאות. הרב משה פיינשטיין זצ"ל סבר, שלא בכדי ביקש ר' שמעון להגדיר את השנאה בתור הלכה, זאת כדי ללמדנו שכשם שלא ניתן לשנות הלכה קבועה כך לא ניתן לשנות את השנאה, שכן היא קבועה ואינה משתנית (אגרות משה, חושן משפט ב, עז). את ההשראה לשיטתו ספג ר' שמעון מהמפגש שהתקיים בין יעקב לעשיו.
השנאה אינה תלויה בדבר – לא בתכונות אישיות של השונא ולא באופיו הלאומי, לא במצב כלכלי ולא בתנאים חברתיים, לא בהצלחת היהודים ולא בכישלונם
לאחר המפגש היה ניתן לצפות שהאחים יוכלו לדור בכפיפה אחת. יעקב שלל אפשרות זו. לדעתו, גם פגישה מרגשת ונדירה מעין זו עם אחיו אינה יכולה לשכך את השנאה. יעקב נפרד לדרכו ושואף לבנות 'סוכה' לעצמו ולהיפרד מעשיו: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת …".
יעקב הבין שהנשיקות שהורעפו עליו הן זמניות, וכי נכון להקים סוכה עצמאית ולהיפרד. מאז ועד זמננו לא מפסיקה האנטישמיות. השנאה אינה תלויה בדבר – לא בתכונות אישיות של השונא ולא באופיו הלאומי; לא במצב כלכלי ולא בתנאים חברתיים; לא בהצלחת היהודים ולא בכישלונם. שונאים אותנו בתואנות אין ספור: על היותנו טובים מדי ועל היותנו מוצצי דם, על שאנו בדלנים, ועל כך שאנו מתערבים בעמים יתר על המידה. שונאים אותנו בתקופות שפע כלכלי ורודפים אותנו גם בעת שפל.
מבט מעמיק לאחור, מבעד לכל הגלויות עד לימי האבות, מוכיח בבירור כי לא ניתן לתלות את האנטישמיות במצב נתון כלשהו. מאז ועד היום הפתרון שיציל אותנו מסכנותיה של האנטישמיות היא ההיפרדות מהגולה והליכה בדרכיו של יעקב להגיע לארץ ישראל. לצערנו, גם כשהגענו לארץ ישראל כמדינה עצמאית, עדיין גלי האנטישמיות גואים ועולים. גם כאשר אנו בתוך מלחמה צודקת, שמטרתה להשמיד את הרוע בעולם, אנחנו נתקלים באנטישמיות נוראית. במדינות רבות באירופה יש עלייה של מאות אחוזים במספר התקריות האנטישמיות כנגד יהודים. גם כאשר העולם יכול לראות את הצדק בתגובה הישראלית, עדיין נאלצת מדינת ישראל להתמודד עם ביקורת לא צודקת. כולנו תקווה שיבוא גם היום, שיידעו כל עמי הארץ שה' הוא האלוקים ונזכה להיות אור לגויים.
