המאבק בעמלק המופיע בפרשת השבוע שלנו, שב לשיח הציבורי, ויש לו גם משמעויות בינלאומיות. מאבק זה נחלק לשני רבדים: האחד בעל משמעות נצחית, והשני קשור להקשרים שונים.
המשמעות הנצחית במאבק בעמלק היא שיש מקומות שבהם מדובר ברוע מוחלט. מה שהתגלה בשואה על טבעם של בני אדם לא היה אירוע חד-פעמי. למדנו את זה על בשרנו השנה. לא כל אויב הוא עמלק. כבר בתנ"ך, ובעקבות זה בהלכה, אנחנו מכירים ברבדים שונים של יחס למהותו של האויב: ישנם עמים שאין כלפיהם מצווה מסוימת כלל וכלל. אנחנו והם מתחרים ונלחמים על משאבים, על מקום בעולם, על כלכלה ועל מים, ולצערנו זוהי אחת הדרכים שבהן ישנו מאבק בין עמים; ישנם עמים שהעוינות כלפיהם גדולה יותר – כגון מצרי ואדומי – אולם היא מגיעה רק עד הדור השלישי; ישנם עמים שהקרע גדול הרבה יותר, ואנו אסורים לדרוש את שלומם וטובתם של עמון ומואב; ישנם עמים שהתחייבנו בתקופת המקרא לנהל מלחמת חורמה נגדם, אולם הותר להם ללכת מכאן כדי שלא יושמדו, וכך מבאר רמב"ן את המצוות כנגד הכנענים.
התורה מלמדת שיש בעולם גם קבוצות שהרוע שלהן הוא מהותי, היונק מעצם קיומן ומהדרך שבה הן נוהגות בעולם, ובשל כך אין אנחנו מוכנים להשלים עם קיומן כאומה בעולם. כרתנו ברית עם החובה לרסק את הרע, ולא להניח כי יש אפשרות אחרת עימו, כיוון שבכל הזדמנות שתיפול לידיו הוא יציף את הרוע הזה מחדש.
עמלק המקורי אכן היה שבט של שודדי מדבר, שצמח על עקרונות התנפלות מתמדת כלפי חלשים ממנו והשמדתם. ואכן, אנו מוצאים אותו בתנ"ך נלווה לקבוצות רבות וחבר אל כל מי שמבקש לפגוע בישראל, כגון בימי גדעון: "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו".
דווקא עם ישראל, שחזונו הוא חזון של שלום וחוזה ב"כתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", מלמד במקביל כי לרוע לא מוותרים, וכאשר זה אפשרי – נלחמים עם הישות השבטית הזו בלי להתפשר. יש אצלנו מסורות כי "מבני בניו של המן הרשע למדו תורה בבני ברק", לאמור: כיחידים אנו מכירים בהשתלשלויות שונות, אולם לא כקבוצה. כמה חשוב לעולם כולו היום ללמוד את היסוד החשוב הזה, שהמדינות המוסריות חייבות לאמץ.
כרתנו ברית עם החובה לרסק את הרע, ולא להניח כי יש אפשרות אחרת עימו

הרובד השני הוא רובד הציווי על המאבק המוחלט בהם. רובד זה אינו אפשרי לקיום, בשל "בא סנחריב ובלבל את האומות". יש שביארו כי העובדה שהרמב"ם לא ציין ש"כבר אבד זכרם" על עמלק, כפי שציין על הכנענים, מלמדת שעמלק קיים בכל דור, ואין מדובר בגנאלוגיה כי אם באידיאולוגיה. מבחינה הלכתית-מעשית לא התקבלה עמדה זו, ואין בנו מצווה כלשהי להשמיד מעולל ועד יונק. לא כך אנו פועלים בעולם. אבל לאור הדברים הכתובים לעיל, היא כן נתקבלה כעמדה רוחנית. במקומות שונים כותב הרב קוק זצ"ל כי מצוות שלא ניתן לקיימן במישור הטכני – גם שינו את פניהן במישור המהותי.
ככל הידוע, אין פוסק הלכה שיורה על המתת מאיש עד אישה, עולל ויונק, כמטרה העומדת בפני עצמה ללא קשר לצורכי המלחמה, גם על מי שאנו רואים כעמלק. אולם, גם אין אחד שיאמר שאנו מתפשרים במאבק עם הרוע המוחלט.
אנו חייבים אפוא לשאת את שני העקרונות האלה בגאון: את המאבק הבלתי מתפשר עם הרע, ואת הדרכים שבהן ניתן כיום לקיים את המאבק הזה באופן מלא. אנו חייבים להקרין לאומות העולם כי לא כל החיים עלי אדמות רואים את סולם העקרונות המוסריים כחלק מחייהם, ויש כאלה שכל מערכת החינוך שלהם, הקיום שלהם והחזון שלהם הוא השלטת הרוע בפועל. אנחנו נפיץ אור וטוב בעולם, כדי לכונן חיים שחותרים לשלום כלל עולמי, שבו "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".