המצב הקשה ביותר בין אחים הוא כאשר לא יכלו דברו לשלום; האתגר הגדול ביותר העומד בפנינו בתחום זה הוא היכולת לדבר לשלום איש עם רעהו. יכולת זו מתבססת על שני עניינים – על ה"אור המקיף" של הדיבור לשלום, ועל האור "הישר" של הדיבור לשלום, וכשאחד מהם חסר – זה לא הולך.
האור המקיף של הדיבור לשלום הוא החשיבות של השלום עצמו. חכמינו אמרו דברים מרחיקי לכת על השלום. הם לימדו אותנו שאין כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום; הם לימדו אותנו כי הקב"ה מוחה את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו; הם לימדו אותנו כי הקב"ה עצמו שינה מפני השלום, והם הורו לנו כי חובה לעשות כך במצבים מסוימים; הם פסקו כשיטת בית הלל כי על אף העובדה שנאמר "מדבר שקר תרחק" – כל הכלות כולן זכאיות לתואר "כלה נאה וחסודה"; הם שחתמו את התפילות כולן בברכת השלום; והם שלימדו אותנו שאחד משמותיו של הקב"ה הוא שלום.
אולם, השלום הוא חיבור פלגים קרועים זה מזה על ידי חיבור חיצוני. לא ניתן בלעדיו, ובשם החתירה לשלום הפנימי אנו פותחים את הלב ואת הדיבור, אולם הוא לבדו אינו יכול לשאת במשא הכבד הזה. שכן, בסופו של דבר הוא מתמודד עם עוצמות פנימיות של כיוונים שונים ומנוגדים, הנאבקים זה בזה והנוקבים זה את זה, ואין ביד חיבור חיצוני כלשהו להשאיר לבה פנימית רותחת המבקשת להתפרץ בכל עת.
לפיכך, חייב להצטרף לבקשת השלום הראויה גם מהלך חודר ופנימי ברוח ה"אור הישר". זהו המהלך העוסק בשינוי הפנימי העמוק המתחולל בליבות החולקים עצמם. "ואת והב בסופה" – הבאים למחלוקת כאשר הם עוינים זה את זה נמצאים בקונפליקט. כל אחד מהם מושך לכיוונו, רואה את האמת כנמצאת אצלו בלבד, ומבקש למוטט את מעמדו של השני. מטרתו היא ניצחון והכנעת הזרמים המנוגדים לו. אולם, בהתנהלות נכונה של המחלוקת הופך הקונפליקט לדילמה. לאמור: אם אדם בא למחלוקת לא רק במגמת ניצחון כי אם גם במגמת הקשבה, ולא רק כדי לצאת ידי חובת מצוות שמיעה, אלא בשל אמונו העמוק כי גם בעמדת הצד השני יש ניצוצות של אמת, אזי הוא מתברך מהפגישה עם מחשבות וכיוונים שהוא לא חשב עליהם לבד, ולומד גם מהצד שהוא מתנגד לו, וממילא מעתה והלאה מתרוצצים התאומים בקרבו: הדעה שהוא חושב אותה לנכונה, ומה שהוא שמע מהצד השני שמפעם בו, והופך אף הוא להיות חלק ממשנתו. במצב שכזה נעלמת המחשבה הטוטלית, שהיא מקור הרע, וכדברי מורנו הגדול הרב קוק זצ"ל: "סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" (איגרת יח).
ברחבי מדינת ישראל מתנהלים מפגשים רבים רבים של הידברות, של מפגש בלתי אמצעי, של תהליכים מרוממי נפש ומבטיחים עתיד גדול יותר. כתיקון לאחי יוסף שלא יכלו דבר לשלום אנו מבקשים לקיים את "את אחי אנכי מבקש" בדרכים שונות ומגוונות. ככל שיגברו בתהליכים אלה שני האורות – המקיף והישר – והדיבור לא ייעשה רק למען השלום, אלא יהיה חלק ממהפך נפשי רוחני של כל אחד מהצדדים – האפשרות כי פרי בשל יצמח מדיבורים אלה הולכת וגדלה (מתוך דברים שנאמרו בכינוס המנהיגות האורתודוכסית).
תשע"ד
מקונפליקט לדילמה
השארת תגובה