רכבת הרים

חמינאי: "ישראל לא תתקיים עוד 25 שנה, עד אז לא יהיה להם רגע אחד של שקט". אכן, אין לנו רגע דל. מה קורה לאמונתנו ברגעי משבר כאלה? כיצד ייתכן שהקב"ה מחזיר אותנו ארצה בניסים גדולים, ובד בבד הצרות לא מפסיקות ואולי אף מתעצמות לפרקים? האם אנו צריכים לשפוט את המציאות על פי מלחמת ששת הימים? מלחמת יום כיפור? או על פי המבוא ל'חרבות ברזל'?

הניסיון שלנו להבין את התוכנית האלוקית במונחי זמן ומקום, מתנפץ אל סלע המציאות שבה אנחנו נוסעים ברכבת הרים מעלה ומטה. לאושרנו, באה פרשת יתרו ומלמדת אותנו פרק בהתבוננות. כאז כן עתה, לגאולה הבלתי נתפסת התלוו כל העת 'רעשי רקע', שלפעמים האפילו על זוהרה של הגאולה. גוי אחד, יתרו שמו, הבין, הפנים והסביר לנו.
"וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹקים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם" (שמות יח, א). המילים "וישמע יתרו" 'מדברות' עם: "שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת: אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן".

אם נאמץ את נקודת המבט התהליכית, נוכל לראות ולחוש כי אנחנו בדרך הנכונה

כמו כל העולם, יתרו שמע את החדשות המסעירות. אלא שיתרו לקח עימו את צפורה וילדיה ושם פעמיהם אל המדבר, לפגוש את חותנו המנהיג ואת עמו המתהווה של ה'. שאר עמים רגזו, נבהלו ונמוגו. הם שותקו מפחד, אבל חזרו אל חייהם בהמתנה מפחידה אל הבאות. לא כן נהג כהן מדיין חותן משה. הוא קיבל החלטה של ממש, הוא בא!

ו

בכן, מה הוא שמע? האם הוא שמע דברים שונים ממה ששמעו עמי כל העולם? הכתוב מספר מה הוא שמע – "אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹקים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם". האם יש בדברים אלו כדי ללמדנו כי 'שמיעתו' של יתרו שונה? האם הם לא שמעו את אותן החדשות?
לעזרתנו נחלץ רש"י בכותבו: "וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". מדוע צמצם רש"י את ההכללה שבדברי המקרא (="כל אשר עשה") אל שני אירועים – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק? האם מלחמת עמלק נבחרה על ידי רש"י בשל הנס הגדול הכרוך בה?

נראה כי אדרבא, הוא שמע על מלחמת עמלק דווקא בשל שאלת האמונה הנוראית שבגינה הגיע עמלק – "וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־ה' לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ ה' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן". יתרו, כהן מדיין, 'שומע' (=מבין) מה שעמי כנען לא מבינים. יתרו הכהן מבין כי ה' עומד לצד עמו, שאך זה נוצר, גם ברגעי משבר ואמונה. הוא מבין כי עם ישראל נמצא בתחילת דרכו כאומה חדשה, והוא עומד לעבור 'סדרת חינוך' במדבר כדי להכשירו להיות עם סגולה. הוא מבין כי קריעת ים סוף אינה אירוע בודד. הוא מבין מתוך הניגודיות המשוועת שבין קריעת ים סוף למלחמת עמלק, מה שעמי כנען לא הבינו, ולכן הוא בא מייד לתרום את חלקו הצנוע להתהוות האומה הישראלית בהנהגת חותנו.

האם נשכיל גם אנו להבין כי דווקא הניגודיות המשוועת שבין המבוא ל'חרבות ברזל' לבין מלחמת ששת הימים לדוגמה, הינה ניגודיות לכאורה? אנו בעיצומה של תקופת ההכשרה וההכנה לימים גדולים שלא היו כמותם בתולדות עם ישראל. 'התקלות' בעיצומו של התהליך הנוסק כלפי מעלה, מסלקות מכשולים נוספים בדרך לגאולה. אם רק נאמץ את נקודת המבט התהליכית, נוכל לראות ולחוש כי אנחנו בדרך הנכונה העולה ציון.

יותר מכך, גם אובייקטיבית אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. אנחנו לא נלחמים ברוגטקות, אנחנו מלמדים את כל העולם כיצד נלחמים בסיטואציות שהשטן לא ברא. וההפתעה הגדולה מכולם: דור של צעירים מוכשרים, אמוניים, עזי נפש, בריאים בנפשם, ש'נולדו' לאומה לפתע פתאום. אהא אשרינו.