מה הקטע של הבגדים בתנ"ך?

לנו, שהורגלנו בחאקי וכובע טמבל, סנדלים תנ"כיות וחולצת טריקו, כל עניין הבגדים נראה מוזר ומרוחק- מה לנו ולכל השואו המגוחך הזה?

פעם אחר פעם במשך פסוקים רבים ארוכים ומפורטים, שבה התורה ומתארת לפרטי פרטים את תיאור בגדי הכוהנים בכלל והכהן הגדול בפרט.

נושאים לכאורה הרבה יותר חשובים ורלוונטיים לחיינו, ומצוות הרבה יותר עקרוניות כגון הלכות שבת- כל אלו נלמדים ממילים ספורות, מפלפולים, מהיקשים וגזירות שוות, ואילו נושא לכאורה טכני, שרלוונטי לא לכל העם אלא רק לכוהנים, זוכה לכזו תשומת לב, להרחבה, ולירידה לפרטי פרטים פעם אחר פעם.

אולי כיוון להבנת העניין הזה של הבגדים, שגם חותם את ספר שמות- ספר שהתחיל ברוח סערה של המכות במצרים, יציאת מצרים, ומעמד הר סיני, ומסתיים לכאורה בעניינים טכניים של עיסוק בבגדי הכוהנים- ניתן למצוא בשתי מילים: 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת' – 'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'.

על המילים הללו יאמר הרמב"ן: "לכבוד ולתפארת, שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים כמו שאמר הכתוב 'כחתן יכהן פאר'".

זאת ועוד. גם מגילת אסתר שאנו עומדים בפתחה, עוסקת רבות בבגדים- בגדי מלכות ובגדי אבל, בגדי המלך אחשורוש  ובגדי ושתי, בגדי אסתר ובגדי מרדכי היהודי והבגדים שאסתר שולחת לו, בגדי המן, וכך הלאה לאורכה ולרוחבה של המגילה. כל כך הרבה התעסקות ותיאורי בגדים.

לנו, הצברים הישראלים, שהורגלנו בחאקי וכובע טמבל, סנדלים תנ"כיות וחולצת טריקו, כל עניין הבגדים נראה מוזר ומרוחק- מה לנו ולכל השואו המגוחך הזה? אפילו חליפה ועניבה באירוע חגיגי נראים לנו מלאכותיים. כמה הצחיקו אותנו כל בגדי השרד באנגליה, המצנפות, המגבעות, הטוקסידו ודומיהם.

מסתבר שהתורה וחכמי ישראל לדורותיהם נתנו לבגדים מקום משמעותי של כבוד, הדר ותפארת.

כך למשל תאמר הגמרא במסכת  שבת קי"ג: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר–  "וכבדתו" – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי" [ קרא לבגדיו- מכבדיי].

כך יופיע באוצר המדרשים:

בן סירא אומר: "הדר א-להים בני אדם והבגדים מכבדים האדם". מעשה בחסיד אחד כשהיה עולה מן השוק היה נוטל בגדיו ומקפלן. אמרו לו: כמה תלמידים יש לך, ועבדים ובני בית לקפלן. אמר להם: הבגדים מכבדים אותי בשוק, אף אני מכבד אותם בבית – 'כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד'".

באופן פרדוקסלי, יחסנו לבגדים אמביוולנטי. מצד אחד, כפי שכתבנו למעלה, הצברים עם החאקי, הסנדלים וכובע הטמבל גיחכו על כל מה שקשור לבגדים, ועד היום רבים מתהלכים 'שלוכים', זורקים על עצמם איזה ג'ינס וטריקו ויוצאים לעיסוקיהם.

מצד שני- נוצר עולם שלם של יוקרה, פוזה, שואו ומותגים שכדי לרכוש חלק מהם צריך לקחת משכנתא. חולצות טריקו לכאורה פשוטות של מותג מסויים עולות מאות שקלים, שלא לדבר על נעליים, חליפות, שמלות וכו', עם המיתוג הצמוד, שמחירם מגיע לאלפי שקלים, ואנשים בשביל המוצר הממותג הזה, עם המדבקה הנכונה, מוכנים לשלם במיטב כספם.

כמו בנושאים אחרים- האמת היהודית נמצאת בשביל הזהב אותו סלל לנו הרמב"ם, וכך ינחה אותנו בעניין היחס לבגדים: "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן. ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים."

עברנו מחאקי וסנדלים למותגי יוקרה, טעמנו מזה וגם מזה, והגיעה העת להתמקם במקום טוב באמצע- מקום של 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'.

(פקודי תשפ"ב)