תתן אמת ליעקב

רבים ניסו ומנסים להשיב על השאלה: כיצד רבקה ויעקב פועלים במרמה כדי לקבל את ברכת יצחק? בצד אחד של מפת הפירושים נטען כי יעקב לא שיקר באמרו "אנוכי עשיו בכורך", שהרי הוא כיוון לאמת הפנימית שלפיה הוא הבכור, וכי לחינם סיפרה לנו התורה על מכירת הבכורה מעשיו ליעקב. בצד השני, גישה הפוכה- אכן חטא יעקב אבינו ובשל כך הוא שילם מחיר כבד אצל לבן, מידה כנגד מידה.
רש"י מציע הסבר תמוה שלא ברור לאיזה צד מן הצדדים נשייכו. "אנכי עשו בכורך- אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך". ברם, השאלה לכאורה במקומה עומדת, בין כך ובין כך חשבו אביו לעשיו ומכוח מחשבה זו הוא ברכו! האם דברי רש"י הנחזים להיות כ'התחכמות לשונית' מייצגים סוג אחר של אמת? נראה כי כך הוא העניין.
במציאות מסובכת ומורכבת, בה אחד מן הצדדים בטוח בצדקת דרכו לחלוטין אך מנוע בשל סיבות כבדות משקל לנסות ולשכנע את הצד השני, הוא משקר בנוסח הקרוי על ידינו 'שקר לבן'. עיני יצחק, אומרת התורה, כהו מזוקן- הוא אינו מודע לפי פשוטו של מקרא לחסרונותיו של בנו עשיו. הענקת הבכורה לעשיו 'עלולה' לסכן את ההבטחה האלוקית, כך לפחות תופסים רבקה יעקב את המציאות המסובכת הזו.
מי שבוחר בדרך זו, לוקח בחשבון את המחירים שהוא עלול לשלם מצד אחד אך אינו מאבד את עמדתו הרוחנית בשל השלכת האמת ארצה, מצד שני. יעקב אינו עושה זאת בחמדה ובצהלה, יעקב מגמגם ואת זאת לימדנו רש"י ז"ל. זו אינה 'התחכמות לשונית', זהו ביטוי פרשני לניסוחי יעקב אבינו כפונקציה של עולמו הפנימי הסוער.
אפשר שבשל כך צמחו ביטויי אמת שונים המצמידים תואר לערך, כגון: אמת מוחלטת, אמת יחסית, אמת לאמיתה, אמת עמוקה, אמת גדולה, וכדומה. מובן שאנו צריכים לשאוף לאמת המוחלטת אף שלא קיימת בנמצא הגדרה מוסכמת לכך. השאלה תמיד הינה מה הרוח השורה על המילים המתנגשות עם המציאות האובייקטיבית. על רוח זו מספרת לנו התורה במילים הקצרות המושמות בפי יעקב.
רש"י ז"ל 'צובע' את דברי יעקב בפיסוק ובצליל המקנים להם פרשנות קוגניטיבית המתארת היטב את עולמו הפנימי במציאות המורכבת אליה הוא נקלע. זוהי התנהלות של אין ברירה המלווה בתחושת מועקה כבדה. מתוך המציאות הדיאלקטית בה חיו אבותינו הקדושים הם יצאו מחוזקים ומחזקים.
(תולדות תשע"ט)