אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])שני אירועים מרכזיים מתרחשים בפרשה. האחד מתרחש בפתח הבית והשני מתרחש בפתח האוהל.
פעמיים יופיע המיקום הזה של 'פֶּתַח הָאֹהֶל' , כמקום בו מתרחש אירוע משמעותי שכולו חסד, אהבת אדם והכנסת אורחים:
" וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה".
וכאילו בסרט, המצלמה לוקחת אותנו אל פתח אחר- 'פתַח הַבַּיִת', ושם מתרחש אירוע שכולו אנטיתזה לאירוע הקודם בפתח האוהל. שם, בפתח הבית- קורים דברים קשים- " טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה. וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם. וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו. וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ.. וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח".
כביכול מציבה התורה בפנינו את גבולות הגיזרה של המין האנושי. פתח הבית הוא מקום המסמל את החיבור בין הפרטי לציבורי, בין הרחוב לבית, בין מה ומי שנכנס הביתה, לבין מה ומי שיישאר בחוץ.
פתח האוהל של אברהם כולו חסד ואהבה. פתח הבית של לוט כולו שנאה שמגיעה לכמעט לינץ' באורחים.
שני מקומות. שני אנשים. שני פתחים. שני סיפורים. שני הקצוות של המין האנושי- משיא הרחמנות והחסד עד שיא הרשעות והשנאה.
זאת המציאות אותה מציבה התורה בפנינו. מכאן ואילך ולאורך הדורות כולם- בידי המין האנושי ככלל, ובידי כל אחד כפרט, תינתן הבחירה החופשית על איזה מקום ברצף הזה שבין פתח האוהל של אברהם לבין פתח הבית של לוט למקם את עצמו, ערכיו וביתו.
באופן ציורי, הבית נתפס כמקום יותר חזק ויציב מאוהל הנתון לחסדי הרוחות. ביתי הוא מבצרי. והנה- דווקא בפתח הבית החזק מתגלה החולשה האנושית והרשעות, ובפתח האוהל החלש שדפנותיו מתנפנפות ברוח – מתגלה החוזקה ועוצמת החסד.
במובנים רבים, עברה החברה האנושית מחיי אוהל לחיי בית. מחיים פשוטים וטבעיים בשטח, לחיים בבתים ובבניינים רבי-קומות בערים צפופות. במקביל לכך נראה גם שתהליך הניכור החברתי עלה וצמח. מעולם שבו האוהל פתוח מארבע רוחותיו לכל עובר אורח ונזקק, לבתים מוקפים חומות, גדרות, כלבים ומצלמות אבטחה.
זה מול זה ניצבים בפנינו פתח הבית ופתח האוהל, אברהם ואנשי סדום, ומציבים בפנינו את מרחבי האהבה והחסד מחד גיסא, השנאה והרשעות מאידך גיסא, ומפקידים בידינו את הכוח האדיר של הבחירה החופשית כיצד לייסד בעולם את אדני מערכות היחסים שבין אדם לחבירו.
(וירא תשעז)
